“את החד־פעמיות של היחיד אי אפשר לכלול בנוסחה קצרה” / אלפרד אדלר
“גיל שלישי”, “גיל רביעי”, “גיל חמישי”
או אולי- בגרות, זקנה, פרישה, התחדשות…
איך שלא נקרא לגיל הבוגר – אין ספק שההגעה אליו מצריכה היערכות מחודשת.
כיום, כאשר תוחלת החיים עולה בהתמדה, בני ובנות הגיל השלישי מוצאים עצמם עם התמודדויות מעניינות ומאתגרות: מה זה אומר להיות סבתא מודרנית, איך מוצאים משמעות לאחר הפרישה מהעבודה, איך מייצרים יחסים מיטביים עם הכלות והחתנים, הנכדים והמשפחה שמתרחבת, איך מייצרים זוגיות מחדש, איך מתמודדים עם בדידות, אובדן או שינויים תכופים?
מרוץ החיים המודרניים מוסיף לנו אתגרים ייחודיים: טכנולוגיה שטסה קדימה, פערים בשפה, איזון המופר חדשות לבקרים-בין הבית לבין העבודה, העצמת האינדיבידואליזם של הפרט, התמודדות עם מציאות שנמצאת בשינוי תמידי ועוד..
אך הצורך שלנו, בני האדם, בקרבה, בתחושת שייכות, בקשר תומך ואוהב- ממשיך להתקיים לאורך כל שנות חיינו ולשם כך נדרשת מאתנו יכולת לפתח ולשמר יחסים תקינים בינינו לבין משפחותינו- ובינינו לבין העולם.
אנו, במכון אדלר, עוסקים ביחסים מזה כ-60 שנים. יחסים, אנו מאמינים, הם הבסיס האיתן לבריאות הנפש והגוף. אותו צורך במשמעות ובקרבה מתקיים בזכות ובתוך המרקם החברתי בו אנו מצויים.
מוזמנים/ות להצטרף אלינו לקבוצת סבים וסבתות צעירות -ללמוד ולחוות עוד על המרחב החברתי והשיח המקרב.