Search
Generic filters

יחסי הגומלין בין יציבות ותנועה

אריאל בן ה-8 סובל ממחלת שרירים מתקדמת שמחייבת טיפולי פיזיותרפיה קבועים וביצוע תרגילים יומיומיים בבית כדי לשמור על מסת השריר ועל יכולות תפקודיות בסיסיות. הפגישה שלנו הפעם מתחילה ב 10 קפיצות פשוטות לחימום הגוף והאוירה. עבור אריאל, קפיצה במקום על שתי הרגליים, היא משימה מורכבת ומעייפת. אריאל, שלא פעם מאתגר אותי בהצעות שונות ומשונות לתרגילים, מציע –”אולי אני אנסה לעמוד על רגל אחת היום?”  “על רגל אחת?!” אני מופתעת מהאומץ ומחליטה ברגע לאפשר את הנסיון. “באיזה רגל להתחיל?” שואל אותי אריאל ואני בטבעיות עונה :”ברגל החזקה”.  “רגע! את מתכוונת שאני אעמוד על הרגל החזקה שלי או שהיא תהיה באויר?”  המממ… שאלה מעניינת… “נראה לי שאתה מכיר את הגוף שלך היטב. תבחר אתה!” כך עניתי.  אריאל מעביר משקל מרגל לרגל שוב ושוב ולאחר זמן משתף אותי בהתלבטות: ” אני לא יודע , כי רגל ימין היא גם הרגל החזקה שלי וגם הרגל הצולעת שלי”. “ואיך אתה מסביר את זה?” אריאל שוב חושב תוך שהוא הולך לעמוד ליד הסולם כדי להאחז בו וממשיך לבדוק על איזה רגל הוא יכול לעמוד ואיזה רגל קל לו יותר להרים. לבסוף מרים את הראש ובהבעת נצחון אומר לי: “רגל ימין היא גם החזקה וגם החלשה. וככה גם שמאל” ותוך כדי המשך ההסבר הוא עומד ליד הסולם ומרים את רגל ימין ועומד על רגל שמאל למשך שניות ארוכות. “את מבינה, רגל ימין היא הרגל שאיתה אני יכול לבעוט בכדורגל, רגל ימין היא גם הרגל שאיתה אני עולה במדרגות ועכשיו גם יותר קל לי להרים אותה. שמאל יודעת לעשות דברים אחרים אבל היא לא יודעת לבעוט בכדור למשל.”

אני מחייכת לאריאל ולעצמי… כמה צודק הילד!

שתי רגליים לנו וביחד הן נותנות לנו את בסיס התמיכה שעליו נבנות גם היציבות וגם האפשרות לתנועה. לצורך תנועה- רגל אחת היא זו הנשארת במקום, חזקה, יציבה, לוקחת על עצמה את כל משקל הגוף. הרגל השניה היא זו שעושה את התנועה עצמה, היא מובילה את התנועה בחלל. לולא רגל שמאל של אריאל, זו החזקה, היציבה שנושאת את משקל הגוף, לא יכול היה להשתמש ברגל ימין, זו החזקה ביכולתה לנוע בחלל.

אחת המטרות הבסיסיות בטיפול האדלריאני, היא זיהוי העוצמות והיכולות היחודיות שעומדות לרשותו של המטופל והתחומים בהם מרגיש חזק, מסוגל, בעל ערך ומשמעות. את כל אלה נרצה בטיפול לשקף למטופל, להזכיר לו את קיומם ולחזק אותם אף יותר. במקביל נכוון לאפשרויות השימוש ביכולות אלה. הרי, המטרה היא שינוי, תנועה לכיוון של התפתחות. תנועה כזו מתבססת על ‘הרגל החזקה”, היציבה, שעליה אפשר לסמוך. מתוך המקום היציב והבטוח אפשר להעז ולבדוק אפשרות לתנועה קדימה, למחוזות חדשים, לא ידועים ועל כן פחות בטוחים. את התנועה לכיוון החדש תעשה ה”רגל” השניה, האמיצה, הסקרנית, המוכנה לאתגרים, תוך שהיא מתבססות על הרגשת היציבות- המסוגלות, האמונה ביכולות ותחושת הערך של האדם.

מאת שירה הרפז, בוגרת ביה”ס לפסיכותרפיה במכון אדלר, פיזיותרפיסטית התפתחותית, מטפלת בשילוב אומנויות M.A  ומנחת קבוצות.

דילוג לתוכן