שלום כיתה א’ מכתב אישי להורים ולמורים

בשבוע הבא ברבע לשמונה בבוקר זה יקרה .
מאות אלפי ילדים יציפו את השבילים, הרחובות והסימטאות המובילים לבית הספר בקרבת ביתם.
ביניהם נוכל לזהות ללא מאמץ ניכר, את הלל ויאיר, אלעד ותומר, שירה ומיקה וגם עדי ורוני. “חפופים אחד אחד” , לבושים בגדי חג ומצולמים מכל זוית אפשרית, הם יפסעו מי בהיסוס ובחשש ומי בהתלהבות ובחדווה , לחצר ומשם לבניין ,שכרגע הוא זר ולא מוכר אך עתיד להיות משכנם המשותף והקבוע למשך שש שנים תמימות.
לכאן הם יוליכו עכשיו את הסקרנות האין סופית שלהם ואת הרצון האמיתי שלהם לגדול ולהתפתח.
כאן הם יפגשו את ההגיון של חיים חברתיים ואת המרחב שבין מילוי הוראות לבין יוזמה חופשית וחירות אישית.
כאן הם יחוו באופן אישי על בשרם סיטואציות של תחרות וגם של שיתוף פעולה. רגעי שעמום ותסכול ורגעים של קורת רוח וסיפוק . קודים של התנהגות בהפסקה מול כללי משחק של שיעור בכיתה, אהבות ואכזבות.
כאן הם אמורים ללמוד את הקשר בין מעשיהם, התנהגותם והישגיהם לבין המציאות הבית ספרית. במלים אחרות: אחריות.
כל זה יקרה אם המערכת המשפחתית והמערכת הבית ספרית תכבדנה זו את זו ותאפשרנה לתהליך להתקיים .
ההורה הנבון ייטיב לעשות אם יבחר לרכז את עיקר מאמציו ביעד שבית הספר מספק לו את מגרש האימונים: יעד זה הוא:
טיפוח האחריות האישית של ילדו.
זה המקום שבית הספר וההורים אמורים לשתף פעולה ביניהם.
איך?
צעד אחרי צעד , לתמוך ברגעי התסכול, לעודד ולחזק מאמצים לדחיית סיפוק , להתעניין ולהציע סיוע , להדגיש שסומכים עליו. לבקש ממנו לחשוב על פתרונות ובעיקר להקשיב. בשום אופן לא להחליף את מקום המורה בבית, ומאידך גם לא לשמש פרקליטו של הילד אצל המורה כדי לסדר עניינים ולהתלונן.

מהמורים ומצוות ההנהלה יש לצפות שיספקו להם את החממה האופטימלית למפגש עם כל אלה. אין זאת, כי ה”דברים האמיתיים” מתרחשים בזמן אמת בין כתלי בית הספר. הם לא מתרחשים בשיעורי הבית המאוסים והמנוכרים. הם גם לא קורים במקום שההורים נקראים לשמש מורים לילדיהם בשעות אחר הצהריים בבית.
שיתוף הפעולה האמיתי יתרחש אפוא כאשר המורים יבקשו מן ההורים: הקדישו את שעות אחהצ והערב לשיחה עם הילדים ולפעילות משפחתית משותפת. התעניינו במה קורה להם בביה”ס, הציעו עזרה בשיעורי הבית אך אל תכינו איתם שיעורים, וכאשר ילדכם יגיע לא מוכן, או עם שגיאות, נאפשר לו בדרך של עידוד ללמוד מן השגיאות ולהפיק לקחים.כך תוכלו להישאר בעדו , אוהבים, תומכים ומעודדים ברגעי התסכול שלו ואנחנו נאפשר לו צמיחה בתנאים של כבוד
תמיכה והדרכה.

בשבוע הבא זה יקרה.
לאחר שההורה ייפרד מילדו , יגיע הרגע שבו האצבעות הקטנות והעדינות יפתחו אט אט את התיק המעוצב שאליו הוכנסו אתמול בתשומת לב ובהתרגשות הקלמר, העפרונות, המחק ושאר הדברים שנבחרו באהבה ושאליהם ועליהם דחסו ההורים את כל הציפיות, המשאלות, הדאגות, האיחולים והתקוות.

הכותבת: רחל דגן , מנחה בכירה מכון אדלר

פעילויות אחרונות

סדנה בנושא שינוי הרגלים

אי אפשר להעיף הרגלים רעים דרך החלון, צריך ללוות אותם לאט לאט החוצה במדרגות”...

לאמן את הרצון

סדרת מפגשים על אומנות הבריאה וההגשמה.

משיחה “קשה” לשיחת “למידה”

כמאמנים, פעמים רבות אנו נדרשים לאמן על מטרת קיום שיחה קשה בעיקר במצב בו...

פרוייקט הכלה ושילוב בבתי הספר

תוכנית מכון אדלר ליישום חוק הכלה והשתלבות הינה תוכנית מאושרת ע"י משרד החינוך. התוכנית...