קורס אימון – לצפות לטוב מהעתיד

אופטימיות מוגדרת כתוצאות מקוות של מטרות עתידיות, ציפיות חיוביות
המעניקות לאדם יתרון או הנאה (ניקלי, 2005)
תקווה הינה משאב פסיכולוגי המעניק משמעות לחיים, מחזקת את הערכה העצמית
ועוזרת להישרדות.

הנחות פיקטיביות
אנו מניחים הנחות על העתיד על פי מסקנות שהסקנו בעבר. הנחות אלה יוצרות ציפיות.
למרות שהנחות יסוד אלה הן פיקטיביות, אנו מתייחסים לציפייה כאילו היא ריאלית
ומתנהגים בהתאם.
ההתנהגות שלנו היא זו שיוצרת את המציאות. תפיסה אופטימית יוצרת התנהגות המביאה
לתוצאות הטובות ביותר, וליכולת הטובה ביותר להתמודד עם אכזבות.

התפיסה האופטימית אומרת: הטוב גובר על הרע, יש טוב פוטנציאלי בכל מקום.
כפי שלמדנו להיות אופטימיים – לצפות לטוב מהעתיד – מתוך חוויית הפעולות שלנו כאפקטיביות
כך גם פסימיות נלמדת. “אנשים לומדים להיות חסרי אונים, פסימיים ודיכאוניים כשהם חווים
שהפעולות שלהם אינן אפקטיביות: הם משליכים את אותה חוסר אפקטיביות לעתיד, והם תופסים את עצמם
נועדים לכישלון, מפתחים תגובת “למה לטרוח?” סליגמן (1991).

אלפרד אדלר האמין שניתן לפתח אופטימיות על ידי פיתוח תחושה חברתית ודרך עבודה של
מודלים ומנטורים . קורס אימון במכון אדלר מבוסס על עקרונותיו של אדלר ומקנה כלים יישומיים.

תחושה חברתית הינה הזדהות עם הקהילה, אכפתיות אמתית, נכונות להשתתף בתן וקח
של החיים ורצון ומחויבות לתרום לרווחתם של אחרים. אדלר מצא שיש הקבלה בין בריאות נפשית לבין
רמת התחושה החברתית של אדם. האדם הבריא מתפקד היטב משום שהאוריינטציה שלו היא למשימות החיים
ולא לעיסוק בשאלה אם הוא טוב מספיק (יוקרה אישית, אגו).

אוריינטציה זו מתאפשרת על ידי פיתוח: אומץ אמונה ואופטימיות (אחי יותם)
אומץ לפעול למרות הפחד, לנסות שוב, להתגבר.
אמונה בעצמו שהוא יכול, שיש לו האחריות והמוטיבציה להתמודד עם משימות החיים
אופטימיות- לצפות לטוב מהעתיד
המאמן כמודל לאופטימיות
המאמן הוא מודל לגישה אופטימית כשהוא:
א. יש לו מיקוד שליטה פנימי: הוא מאמין שיש לו השפעה על המציאות ופועל בהתאם.
ב. מגשים את מטרותיו בחייו האישיים והמקצועיים: אפקטיביות זו יוצרת ציפייה חיובית
כלפי העתיד והתנהגות פרו-אקטיבית למימוש הציפייה, עם סיכויים גבוהים להצלחה.
ג. אימון הוא אחד המקצועות הבודדים הדורש התאמה בין מי שאתה לבין מה שאתה מציע:
אם המאמן לא משקף בעצמו ובחייו את מה שהוא מוכר, הוא לא יצליח עסקית ומקצועית.
הדרישה לעבודה עצמית מתמדת, לאימון והתמדה משפרת את היכולת והעשייה.

המאמן כמפתח אופטימיות במתאמנים
א. מאמן ממשיך לראות ולשקף למתאמן את הגדולה שלו, וממשיך להאמין בו ובמטרות האימון
ברגעי הספק הקשים לאורך הדרך. ” הודאות של המאמן גדולה מהספק של המתאמן” (דייב בק, 2005)
ב. לאדם נטייה מולדת להתפתח לקראת הגשמה עצמית, ויכולת כמעט אין סופית להתגבר על מכשולים.
אדם שמפסיק לנסות הוא כזה שאיבד את האומץ שלו Discouraged
עידוד הוא, בתרגום לאנגלית Encouragement , הקניית אומץ להתמודד למרות הקשיים.
של חוויות מייאשות: Reframing עידוד נעשה באימון על ידי הוקרה,
למשל כשהמתאמן מדבר על כישלון, אנו מדברים על האומץ לנסות, על מיצוי של אפשרות
ועל למידה מתוך החוויה. מיקוד בחיובי, ציון הצלחה חלקית ועוד.
ג. המאמן מפתח במתאמן דעה חיובית על עצמו
ד. המאמן תורם להבנה (דרך הבהרה, מיקוד, חזון) כיצד חוויות סובייקטיביות עןשה את החיים לשווים
לחיות אותם, ומטפח אמונות שתומכות בחיים.
ה. המאמן תומך בפיתוח תפיסת שליטה: אמונה ביכולת להתמודד עם מתחים, ביכולת למנוע מתחים,
והרצון להישאר מעורב למרות הקשיים.
ו. המאמן מפתח גמישות על ידי שאלות שמביאות אדם למתוח את גבולות התודעה והאפשרויות
הקיימות לקראת פתיחת אופקים חדשים, פנימיים ובמציאות כאחד.
ז. דרך משוב, המאמן עוזר למתאמן לקבל מגבלות לא ממקום מוריד אלא מחזק
ח. אימון מפתח ומחזק הרגלים בריאים: דרך עבודה על איזון בחיים, והבנה שאפקטיביות
מושגת על ידי “תחזוקה” טובה של האדם.
ט. המאמן, דרך עבודה על ערכים וחזון, מחבר את המתאמן לאמונה בייעוד גבוה חיים.
ידוע שחיבור כזה לעקרונות וייעוד הוא גורם מוטיבציוני ממדרגה ראשונה
י. מאמן (וזה מאפיין במיוחד את הגישה האדלריאנית) תורם לפיתוח תחושה חברתית
ומעודד את המתאמן להשתייך ולתרום לרשת חברתית.

חוויות מייאשות הן בלתי נמנעות בחיים. אדם אופטימי מקבל כישלונות כאירוע שאינו מעיד עליו
ככישלון או על החיים כמקרה אבוד, אלא על הצורך לפעול בצורה אחרת בעתיד.
קורס אימון במכון אדלר ממחיש הלכה למעשה למה מאמן מחויב לתפיסת עולם כזאת ולפעולה בהתאם.

אופטימי ופסימי נפגשים: הפסימי שואל את האופטימי:
“מה אתה מחייך? אתה לא קורא עיתונים? איפה אתה חי?”
האופטימי משיב:
“אני קורה עיתונים ויודע איפה אני חי, אבל לי יש פטנט: כל בוקר כשאני קם, אני בולע אילנית (צפרדע קטנה) חיה,
אני יודע ששום דבר לא יכול להיות גרוע מזה, אז אני מבסוט! תנסה!”
חזר הפסימי אחרי שבועיים, הוא נראה מדוכא לחלוטין. שואל אותו האופטימי:
“מה קרה לך עכשיו?” עונה לו הפסימי:
“אל תשאל, אני כל היום חושב על הצפרדע של מחר!”

כל הזכויות שמורות לאנאבלה שקד

 

פעילויות אחרונות

סדנה בנושא שינוי הרגלים

אי אפשר להעיף הרגלים רעים דרך החלון, צריך ללוות אותם לאט לאט החוצה במדרגות”...

לאמן את הרצון

סדרת מפגשים על אומנות הבריאה וההגשמה.

משיחה “קשה” לשיחת “למידה”

כמאמנים, פעמים רבות אנו נדרשים לאמן על מטרת קיום שיחה קשה בעיקר במצב בו...

פרוייקט הכלה ושילוב בבתי הספר

תוכנית מכון אדלר ליישום חוק הכלה והשתלבות הינה תוכנית מאושרת ע"י משרד החינוך. התוכנית...