על מלחמת הקודש של צחצוח שיניים מאת: שירלי רם עמית

כשדנה מגיעה למשרד, היא זקוקה לשתי כוסות קפה ועשרים דקות של שקט, כדי להירגע ולחזור להיות האדם הידידותי והחייכן שכולם מכירים; 

עופר נוהג לעצור בדרך לעבודה, לכמה דקות עם עצמו. “זמן התאוששות” הוא קורא לזה.

מאחורי דנה ועופר יש כבר בוקר של “קרבות”, שכולם מתמקדים בנושא אחד – צחצוח שיניים!

דנה ועופר, מתארים בוקר אופייני:
ענבר (5), ילדה שמחה ועצמאית, מתעוררת בקלות, מתלבשת בעצמה, ופונה לשחק.
כשהם מזכירים לה שעליה לצחצח שיניים, היא עונה “תכף”. ואחר-כך עוד “תכף” ועוד אחד…
לקראת שבע וחצי הטונים מתחילים לעלות, ומגיעים תמיד גם לכעס, איומים וצעקות;
חלק מהבקרים מסתיימים כשאחד ההורים אוחז בה (ובימים קשים – שניהם אוחזין בילדה אחת), ומצחצח את שיניה, כשהיא צורחת ובוכה.
מייד בתום הדרמה היא חוזרת לעצמה, ו”שוכחת” הכל, אבל הם סוחבים את המועקה עוד זמן רב.
דנה ועופר דווקא תופסים את עצמם כהורים גמישים, אבל בבריאות לא משחקים, לדבריהם, והם מוכנים אפילו להתעמת עם ענבר ולכפות עליה בכוח צחצוח שיניים – הכל למען בריאותה.

 לי יש הרגשה שיש כאן עוד משהו מלבד עניין הבריאות – אבל בכל זאת בדקתי עם שיננית מהי עמדתה לגבי סרבני-צחצוח בני חמש – המלצותיה נמצאות בסוף המאמר.

אני לא חושבת שלענבר יש משהו עקרוני נגד צחצוח שיניים – עובדה שבערב היא מצחצחת ללא בעיות.
נראה לי שיש לה משהו עקרוני נגד העובדה ששני הוריה (שני מבוגרים על ילדה אחת!) מנהלים אותה באינטנסיביות כזו כל בוקר, וזה מספיק עקרוני עבורה כדי שתהיה מוכנה לריב וגם לסבול פעולות “על סף האלימות”, כפי שהגדירו זאת ההורים עצמם.

מה היא משיגה בכך? בצורה לא מודעת היא משיגה שליטה בהם! היא זו שקובעת את האג’נדה בבוקר, ומכיוון שהיא לא מצליחה לעשות זאת בדרך חיובית, היא בוחרת – שוב, בצורה לא מודעת – בדרך שהופכת אותה לממש חשובה, לכזו שהורסת להם את הבוקר, ושעליה הם מדברים גם במשרד, וגם בקליניקה…

ענבר הייתה שמחה לוותר על הסצינה היומיומית, אך לא על תחושת החשיבות והמרכזיות שהיא נותנת לה. היא פשוט לא יודעת איך להשיג אותה בדרך אחרת.

שאלתי את דנה ועופר אם ענבר דומה למישהו מהם.
“כמובן”, חייכה דנה, “אני בדיוק כזאת!”.

“ואיך את היית רוצה שינהגו בך במצב כזה?”, שאלתי.

“שיתנו לי להחליט על עצמי”, דנה ענתה ללא היסוס.

הסיפור מכאן קצר מאד –
לאחר שעופר ודנה הצליחו לראות את המצב דרך עיניה של ענבר, הם החליטו לוותר למשך מספר ימים על המלחמה בבוקר (הרגיעה אותם העובדה שענבר מצחצחת בערב…הסכנה פחתה ב- 50%…), לטובת שיפור האווירה והיחסים עם ענבר.
הם הבטיחו לעצמם – וזה היה החלק הקשה! – להבליג גם אם היא “תנסה אותם” ולא תצחצח כלל.
עוד באותו יום הם הודיעו לה שהאחריות המלאה לצחצוח השיניים עוברת אליה – מתי לצחצח; איך לצחצח, ואם בכלל…

וענבר? היא לא השתתפה בדיון, אבל קיבלה את מה שרצתה: שליטה בעצמה ובגופה; אמון ומסר “אנחנו סומכים עליך”; טון מכבד.

ומאז ועד היום היא לא החמיצה אף צחצוח שיניים אחד…
ואם כן? להוריה כבר יש סדר עדיפויות חדש, והרבה חוויות טובות לעידוד.

*** השיננית הנהדרת איריס מנצר ממליצה:

  • לשחרר! צחצוח השיניים צריך להיות חוויה נעימה! אם הוא יהיה כרוך במלחמות ומאבקים, הוא יתקבע כחוויה שלילית, והנזק שייגרם יהיה גדול מהישג הצחצוח.
  • לנסות להנעים את החוויה בדרכים שונות ומגוונות – לצחצח יחד; תוך משחק עם בובות; לאפשר לצחצח בסלון או מול הטלוויזיה; לקנות שעון חול…
  • לקנות לעתים קרובות – אפשר גם במקום ממתק – מברשות שיניים אטרקטיביות: יפות, מצחיקות, מצפצפות, מהבהבות…
  • עד גיל 3 לא חייבים לצחצח עם משחה.
  • עד גיל 6 לא נגרם שום אסון אם לא שוטפים את המשחה.
  • ילד בשל לצחצח שיניים בעצמו בערך בשלב שבו הוא מצליח לשרוך את השרוכים בעצמו. ועכשיו לכו תמצאו נעליים עם שרוכים…

  מאת: שירלי רם עמית 

הנחיית קבוצות, הדרכת הורים, אימון אישי, פיתוח משחקים וסדנאות משפחתיות

 

פעילויות אחרונות

סדנה בנושא שינוי הרגלים

אי אפשר להעיף הרגלים רעים דרך החלון, צריך ללוות אותם לאט לאט החוצה במדרגות”...

לאמן את הרצון

סדרת מפגשים על אומנות הבריאה וההגשמה.

משיחה “קשה” לשיחת “למידה”

כמאמנים, פעמים רבות אנו נדרשים לאמן על מטרת קיום שיחה קשה בעיקר במצב בו...

פרוייקט הכלה ושילוב בבתי הספר

תוכנית מכון אדלר ליישום חוק הכלה והשתלבות הינה תוכנית מאושרת ע"י משרד החינוך. התוכנית...