נחמה עמרי

הנחמה שאני הכרתי       –      צופית רימון

–         אני לוחצת על ספרה 7 בחיוג המהיר בטלפון שלי, נעצרת כי….פתאום אני קולטת… ובכ”ז אומרת לעצמי “שלום”  (של נחמה ) יענה . הטלפון מצלצל … שומעת את קולך נחמה ,במזכירה האוטומטית  ובן  שניה מתמלאת געגועים.
–         הולכת במרכז הספורט בקאונטרי קלאב של חולון ואומרת לעצמי הנה כבר ומיד נחמה תופיע מולי  ובאותו זיק של שניה מבינה , שזה יכול לקרות רק בעיני רוחי.
נחמה הכרתי אותך בשיעורי ספורט של “לולו” המורה להתעמלות ששכנה בבית קטן בחולון ברחוב שפרינצק , בו גרתי  בזמנו. מלכתחילה שבית את מבטי ותשומת לבי.
באותה תקופה , כמעט לפני 40 שנה שמעתי על משהו , שנקרא בי”ס להורים בבת-ים. סיפרו על אחי יותם , שמראיין משפחות במרכז הורים. הסתקרנתי ניגשתי ונשבתי.  שיבצו אותי לקבוצה של שוש ז”ל. עברתי בין הכיתות ראיתי אותך נחמה ונכנסתי . היית חלק מצוות המנחות.
הדבר שהכי זכור לי זה, שאני הייתי זקוקה בקב’ למענה מידי. ולך היו המון שאלות מרחיבות מחשבה. היו לי 3 בנות קטנות הייתי זקוקה לעזרה . עם כל זה הבנתי , שאתך זה לא ילך לי. בו זמנית בתפקידי כאם הבנתי די מהר  ,שחסרה לי מיומנות של חשיבה. מעולם לא התאמנתי בכך. זו הייתה לי הפעם הראשונה בחיי , שמישהו אתגר אותי בחקירה  פנימית . נאלצתי לדחות סיפוקים לאמץ את מוחי,  לחשוב ולהבין ,ולקבל, שבעצם… התשובות מצויות שם בירכתי מוחי, בחדרי לבי.
ככול שעבר זמן הבנתי , שאני חפצה להוביל את נושא ההורות  למקום של יעד מקצועי . הצטרפתי כצופה לקב’ הורים . קב’ שהתקיימה  בביתך. צפיתי בעבודתך ואמרתי לעצמי :”לעולם לא אהיה כמוה” !. שנים חלפו למדתי, גדלתי וככול שהדרכתי יותר קבוצות  גיליתי , שאין צורך שאהיה כמותך . גיליתי את הייחודיות שלי.
התוודעות לתרבות אחרת– אני זוכרת שבאחת הפעמים כשנסענו ברכב ביחד סיפרתי לך משהו , שהסעיר את רוחי ואת נותרת שותקת לא אמרת דבר. לא הבנתי…ואז בהזדמנות ראשונה שאלתי אותך: “נחמה מדוע אינך אומרת דבר? חייכת אלי ואמרת: “לא שאלת את דעתי! “ הייתי בהלם כיוון, שאני באתי מבית , שכולם הביעו דעה אם התבקשו או לא התבקשו.
נתינה ,נתינה, נתינה…. – כשסיגל (9)בתי הבכורה חלתה במחלת הסרטן איני יכולה לשכוח איך היית שם לצידי. מקשיבה ומכילה את מכאובי. כששוחחנו תמיד , היה שם משפט, שהפנה את מבטי ותשומת לבי ופתח זווית ראיה אחרת משהו ,שזרק הבזק של אור למציאות, שמבחינתי הייתה רווית כאב וצער. אחת הלמידות שלי עקב כך, הייתה לאחר שנים , שניתן להתבונן בכאב כמשהו טהור נקי כמו כול אנרגיה אחרת. כמו שמחה כמו עצב. לימדת אותי ,שאם אתה מכיל אותה, נותן לה מקום היא מסיימת את תפקידה ונעה במרחבי הזמן עד הפעם הבאה וחוזר חלילה. אין צורך להוסיף לכאב  קליפות  של פרשנויות שהופכות את הכאב לסבל. את כול אלה גיליתי בזכותך.
כשסיגל נותחה כולנו, שהינו לצידה ימים כלילות. את התגייסת  לתורנויות מבלי , שנדרשת לכך. ישבת לצד סיגל הבאת משחקי יצירה, קראת באוזניה סיפורים והצחקת אותה. הרגשתי את מלוא תמיכתך. החברות שלנו הלכה והתהדקה.
נחמה כחברה-  את היית הדבק  בחבורה . מידי חודש התכנסנו 5 חברות. בכול הזדמנות הצעת , שנבוא אלייך. זה לא משנה איזה כיבוד הכנת תמיד היה טעים והשולחן היה ערוך בטוב טעם. בהכנת המטעמים לקחת בחשבון את הצרכים השונים. אם מישהי אכלה אוכל צמחוני הבאת זאת בחשבון. וכאשר חגגנו ימי הולדת , יחד עם המתנה המרכזית , פינקת אותנו לפני לכתנו בהפתעות .  אילו הפתעות? היו שם נסיכות, מכשפות או צעיפים שסרגת  בצבעים שונים . שתהיה בחירה ,של כול אחת ואחת עפ”י טעמה האישי. לעיתים בחרנו משהו ואח”כ התחרטנו והתחלפנו. בלי ספק היה משעשע. נחמה לצד שנינותך החדה היית, אדם משעשע. בעיני לפחות.
נחמה של הסרטים  – נראה, שהייתה לך התמכרות לנושא. המינון שלושה סרטים לשבוע. עם החברות, עם הנכדות שהיו לך כחברות. אם לא היו מצטרפים היית הולכת לבד. פעם הגעת לאולם קולנוע והיית הצופה היחידה. זה לא הפריע לך כהוא זה. שום דבר לא עצר בעדך. אם לא היה ברשותך רכב ,נסעת באוטובוס. לפני כניסתנו לאולם הקולנוע , אהבת  לפנק את עצמך בגלידת קסטה. (על אף ששמרת באדיקות על תזונה בריאה-צומי מיצים וכד’) וכשכיבדתי אותך בפופקורן תשובתך הייתה : “הבטן שלי לא אוהבת את זה”. היית קשובה פנימה והחוצה ואני מתבוננת  ולומדת.
תחילתה של פרדה לפני כמה חודשים במהלך מחלתך כיבדת אותי ואת בני משפחתי בנוכחותך ביחד עם שלום בעלך. שמחת ברית המילה של “קרן ” בתי. אגב לא החמצת אף שמחה. הזמנתי  אתכם  לבוא ולהשתתף בשמחתנו. להפתעתי הגעת . לא האמנתי כשהודעת לי , שאת מגיעה. כחושה מעט ,עם זוג קביים  אך, נחושה והחלטית עם קול רם וצלול . כ”כ התרגשתי . כרכרתי סביבך רציתי לעזור , שיהיה לך נוח. ואת , בנימוס ובתקיפות האופייניים לך “חיפפת” אותי. כאילו אמרת : “עזבי אני מסתדרת.. לכי לעניינייך” .
בתקופת מחלתך התקשרתי מידי פעם לשאול לשלומך. פעמים רבות לא יכולת לענות. על כן, התעקשתי לבוא לבקרך. את לא רצית כלל וכלל לדבר על מחלתך ועל מה שאת עוברת. אמרת , שמזה יש לך הרבה שעות ביום. נראה היה, שהסתגרת מעט בתוך עולמך הפנימי . אמרת לי , שאת לעיתים מרגישה בממד אחר . מצאתי את עצמי משתפת .. ואותך מקשיבה. שבועיים לפני פטירתך להפתעתי ענית לטלפון שלי. קפצתי על המציאה וביקשתי לבקרך . ולו ל-5 דקות  . אמרת לי שאני יכולה לבוא אך, את לא תוכלי לדבר. הגעתי. ראיתי אותך בחדר הקטן , שגובל בגינה ,שוכבת על המיטה . ראשך מורם בכרית . בצד עמד  מיכל חמצן. מבעד לחלון ניתן היה לראות את עץ הלימונים. . על פניך הופיע חיוך . הייתה תחושה של רוגע  בפנייך. מאד התרגשתי לראותך. חיבקתי ונישקתי אותך. כן דיברת, הסברת, שלעיתים משתחרר הלחץ מעל הריאות ואז קל לך לנשום וזה מאפשר לך גם לדבר. אמרת לי ,שלמירי בתך היה רעיון מצויין : איזה רעיון שאלתי? הוספיס בית אמרת לי. והוספת: שיכול להיות רעיון עוד יותר טוב! התעניינתי, איזה? השבת: להיות בריאה. חייכתי . כמו תמיד היה לך רעיון אחר לרוב טוב, שפותח מחשבה וגם לבבות.
בלי ספק נחמה יקרה תחסרי לי. עם זאת אני יודעת , שאמצא תשובות ונחמה בתוכי כי, את כול אלה לימדת אותי.  
                                                                          באהבה רבה
                                                                            צופית רימון

פעילויות אחרונות

סדנה בנושא שינוי הרגלים

אי אפשר להעיף הרגלים רעים דרך החלון, צריך ללוות אותם לאט לאט החוצה במדרגות”...

לאמן את הרצון

סדרת מפגשים על אומנות הבריאה וההגשמה.

משיחה “קשה” לשיחת “למידה”

כמאמנים, פעמים רבות אנו נדרשים לאמן על מטרת קיום שיחה קשה בעיקר במצב בו...

פרוייקט הכלה ושילוב בבתי הספר

תוכנית מכון אדלר ליישום חוק הכלה והשתלבות הינה תוכנית מאושרת ע"י משרד החינוך. התוכנית...