המעיין של השאלות המשמעותיות

מבוא

שאלה אימונית היוצרת מפנה,
היא שאלה המאתגרת את התפיסה של המתאמן לגבי עצמו או לגבי המציאות.
שאלה כזו נובעת מהקשבה עמוקה להיגיון הפרטי של המתאמן,
והיא אף פעם לא השאלה ששאלנו את הלקוח הקודם (ועבדה כל כך יפה!).

מהו ההיגיון הפרטי?
ההיגיון הפרטי מורכב מתבניות החשיבה והאמונה הסובייקטיביות שיש לאדם על
העולם ועל עצמו.
ההיגיון הפרטי מתגבש בילדות המוקדמת, ומהווה את המסקנות (פרדיגמות)
שהילד הסיק על עצמו ועל החיים על סמך התרשמותו מהם, בעזרת כוח
היצירתיות שבו.
החל מילדותו, האדם מגבש לעצמו הנחות לגבי המציאות. הוא לא בודק אם הנחות
אלה נכונות, הוא פועל כאילו הן נכונות. לכן ההנחות שלנו על המציאות מחליפות
את המציאות (זה המקור של הביטוי “הוא חי בסרט”). על פי ההנחות, האדם מפתח
ציפייה לגבי העתיד. למשל, אם ילד מניח שהוא לא טוב בחשבון, הוא מצפה להיכשל.
היות ואנשים מתנהגים בהתאם להנחות שלהם על המציאות והציפיות שלהם
מהעתיד, סביר שאותו ילד שחושב שהוא לא טוב בחשבון ומצפה להיכשל במקצוע זה,
יבחר לא להתאמץ ולא להשקיע. התנהגות זו תיצור כישלון, אשר יאשר את
ההנחה שהייתה לו, כך שהמסקנה הראשונית שלו תתחזק: עובדה, צדקתי!
ההיגיון הפרטי לא מודע לאדם עצמו:
אדם משוכנע, שהאופן שהוא רואה את העולם, זאת האמת האובייקטיבית
והמוסכמת על כולם (או לפחות הייתה צריכה להיות מוסכמת על כולם).
אנשים חושבים שההיגיון הפרטי הוא השכל הישר ואם אחרים לא מסכימים איתם
הם חסרי היגיון.

ההיגיון הפרטי הוא הבסיס המחשבתי היחיד שעל פיו אנחנו פועלים.
הקשבה להיגיון הפרטי
אימון מבוסס על ההנחה, שאם אדם ישנה את הבסיס המחשבתי שעליו הוא פועל,
הוא יוכל לראות יותר אפשרויות במציאות ממה שראה קודם, לפתח ציפיות ותקוות
חדשות לגבי העתיד, ולפעול באומץ ובעקביות להגשים את המטרות שלו.
כעת נעסוק בשאלה כיצד להרחיב את המסגרת המחשבתית של אדם דרך הקשבה
להיגיון הפרטי, ושאילת שאלות.
ניתן לומר, באופן פשטני מעט, שההיגיון הפרטי מורכב מהתשובה לשאלות הבאות:
מהו העולם (המציאות)?
מי אני?
מה צריך לקרות על מנת שארגיש שייכות וערך בעולם?
ממה אני צריך להיזהר?
כיצד החיים אמורים היו להיות?

מי אני?
אנו שואפים לשנות באימון את התפיסה של האדם לגבי עצמו,
את זה אנו עושים על ידי הקשבה עמוקה לעוצמות, ליכולות ולכוח היצירתי של המתאמן.
אם המאמן הצליח להקשיב ולשקף למתאמן את העובדה שהוא אדם ייחודי, יצירתי, מלא
משאבים ושלם* מתוקף היותו, המתאמן ירגיש מעודד, ויהיה לו את האומץ לקחת את
הסיכונים הכרוכים ביציאה למסע האימוני, הרחק מאזור הנוחות שלו
(וממגבלות ההיגיון הפרטי שלו).

באימון אדלריאני אחת הדרכים שבאמצעותן אנו משקפים את העוצמות היא השימוש בזיכרונות ילדות.
קשה למתאמן להתכחש לעוצמות שלו כשהן מופיעות בבירור בזיכרונותיו המוקדמים.

* כאן חשוב מאוד להדגיש, שהעובדה שאנשים הם יותר ממה שהם חושבים ויכולים יותר
ממה שהם מגשימים היום, לא הופך אותם לגיבורי-על שמסוגלים לכל דבר. חובה על מאמנים
להיות מציאותיים לגבי היכולות של המתאמן והאפשרויות במציאות. יש חופש בחירה, אך לא
בחירה חופשית.

מה צריך לקרות על מנת שארגיש שייכות וערך בעולם?
שאלה זו היא שאלה קריטית ביותר, מפני שמה שאדם מגדיר כשייכות וערך הופך למטרה המרכזית
של חייו.

למשל, אם אדם מרגיש שרק אם כולם אוהבים אותו יש לו מקום בעולם, אפשר לאמן אותו
שנים על אסרטיביות או דאגה לעצמו, אך הוא לא “יוכל” להתקדם עד שירחיב את התנאי שלו
מ”כולם חייבים לאהוב אותי” ל”לא כולם חייבים לאהוב אותי כל הזמן”.
התשובה לשאלה מה צריך לקרות על מנת שארגיש שייכות וערך בעולם? היא אם כל הפרדיגמות*

*הקשבה לפרדיגמה זו , נלמדת במכון אדלר בקורסי מודעות עצמית
(פתוח למאמנים שלמדו יסודות התיאוריה האדלריאנית),  והבנת סגנון חיים (פתוח למטפלים).

מהו העולם?

ממה אני צריך להיזהר?
מה הן נשים? גברים? כסף? כוח? מה נכון? מה אסור? מה אפשרי?
אם למשל, יש לאדם תפיסה שהעולם מסוכן, מסקנה כזו תוביל למחשבות (פירושים של המציאות),
רגשות והתנהגויות מסוימות.
אם לעומת זאת, לאדם תפיסה שפארק שעשועים… כל מסגרת החשיבה, הרגש והפעולה יתארגנו בהתאם
יש להקשיב עמוקות בתשובות של המתאמן לתפיסה שלו לגבי העולם והמציאות, על מנת להרחיב את התפיסה
שלו כך שיוכל להבין ולהכיל עולם שהוא גם מסוכן, וגם פארק שעשועים וגם כל דבר אחר.

כיצד החיים אמורים היו להיות?
על מנת להכיר את הפנטזיה של אדם על איך החיים אמורים להיות (אבל הם לא), אנו יכולים לבקש ממנו,
שיתאר אירוע בו הרגיש נהדר, או אירוע שיא. אדם מרגיש נהדר כשכל התנאים שלו לשייכות וערך מתקיימים.
ההקשבה ל”איך החיים היו אמורים להיות” חשובה מאוד באימון כי לפעמים אדם מגדיר
תמונה זו כ”החזון שלו”.
חזון הוא לא המקום שבו מתגשמים כל התנאים שלנו להרגשת אושר אלא המקום שבו אנחנו מגשימים את ייעוד
שלנו, חיים את העקרונות האוניברסאליים והאישיים ותורמים לאחרים.

 

המעיין של השאלות המשמעותיות
שאלה אימונית היוצרת מפנה, היא שאלה המאתגרת את התפיסה של המתאמן לגבי עצמו או לגבי המציאות.
השאלות המשמעותיות ביותר באימון נובעות מהקשבה לתמות החבויות מאחורי הבקשה האימונית
כשמתאמן מציג את הנושא של האימון שלו, אל לנו לחפש שאלות מהסוג של
מה זה בשבילך…?
אם תשיג את זה מה תרגיש?
על מה תצטרך לוותר על מנת…?
מי תהיה שם?
מה מונע ממך? וכו’ וכו’
לא תתקשו למצוא שאלות כאלה בכל ספר או קורס אימון למתחילים. אני לא אומרת שהשאלות האלה
אינן חשובות או לא נכונות לפעמים, אבל אימון הוא לא תהליך של בחירת השאלה הנכונה ,אלא
יצירת השאלה המשמעותית ביותר עכשיו למתאמן שיושב מולי.
ישנה בדיחה ישנה, שמספרת על אדם שרואה אדם אחר מחפש משהו מחת לפנס הרחוב.
הוא שואל אותו:

-מה איבדת?
-את המפתחות שלי
-איפה איבדת אותן?
-שם – עונה הראשון- בחושך
-אז למה אתה מחפש אותן מתחת לפנס?
-כי כאן יש אור…
כשמתאמן מעלה בקשה לאימון, צריך ללכת לחפש את השאלות שם, בחושך, איפה שהמפתח נאבד.
עליי לעצור ולהקשיב: עבור המתאמן הזה:
מהו העולם (המציאות)?
מי אני?
מה צריך לקרות על מנת שארגיש שייכות וערך בעולם?
ממה אני צריך להיזהר?
כיצד החיים אמורים היו להיות?
ואז לתרגם את השאלות האלה לתמות שעולות מהבקשה האימונית
למשל, מתאמנת בקשה להתאמן על לקבל החלטה האם, מתי ואיך להעביר את הפעוטה שלה
בת השנתיים מחדר ההורים לחדר ילדים, והאם להעביר אותה לבד או לחדר עם אחיה הקרוב בגיל,
בהנחה שאחותה הגדולה יותר זקוקה לפרטיות בחדרה ולא מתאים להעביר אותה אליה?
באימון זה המאמנת שאלה שאלות מהסוג המוכן, ולאחר 20 דקות תכננו ביחד את הנסיעה לאיקאה לקנות מיטה.

כשסיפרתי את הדוגמא הזאת הרבה מאמנים הרימו גבה ושאלו: ומה רע בזה? בעיניי
(וזו כמובן רק דעתי האישית והסובייקטיבית, שהרי זו הנחת יסוד בכל המאמר הזה)
אימון זה הוא במקרה הטוב שטחי ובמקרה הגרוע רשלנות מקצועית.
למה? כי לא נבדקו התמות שמאחורי המצב הקיים, ועל סמך מה מקבלים את ההחלטה שיש לקבל,
וכיצד אנו יוצרים מודעות ולמידה לגבי הדרך שבה תקבל המתאמנת החלטות כאלה  בעתיד.
איך נעשה את זה לפי הגישה המוצגת כאן?
קודם כל עלינו לנטרל את דעתנו על הנושא, או להציג אותה, על מנת שנקשיב להיגיון הפרטי
של המתאמן ולא לשלנו!
ברגע שהמתאמן מעלה נושא אני באופן אישי “תמיד יודעת” מה נכון בשבילו ומה הוא צריך לעשות.
אם אני לא אקלוט מהר מה אני חושבת על זה ואשים את זה בצד, השאלות שלי יהיו צבועות בדעתי,
למשל, אם אני חושבת שהיא צריכה להעביר את הפעולטה מחדר ההורים אני אשאל אותה:
האם עצמאות חשוב לך?
האם תרצי שביתך תתמודד  אם מצבי אתגר ושינוי בחייה?
סוכני מכירות יודעים לשאול קונים פוטנציאלים הרבה שאלות שהתשובה עליה היא “כן”,
על מנת ליצור עמדה חיובית כלפי המוצר והשירות. בסוף יישאר לי רק לשאול “אז איך תרצי להעביר
אותה לחדר אחר…” או, “האם ראית את הקטלוג החדש של איקאה?” וסגרתי עסקה…

ועכשיו נעצור ונחשוב (מאמנים רבים חושבים שהשאלת מליון הדולר צריכה להיות מוכנה להישלף
מהר כמו אקדח בדו קרב במערבון) איזה תמות עולות מאחורי הבקשה האימונית:
התמות, במקרה זה, שעולות מאחורי הבקשה האימונית, שלצורך ההצגה הדידקטית אחלק לחמשת השאלות
שמרכיבות (אני מזכירה שוב, באופן פשטני מעט) את ההיגיון הפרטי, יכולות להיות (כמובן שיש גם אחרות,
אך באימון נתייחס לתמות שעולות לנו באותו רגע, ולא כל התמות האפשריות):

מהו העולם (המציאות)?

 זוגיות ואינטימיות

 תקשורת במשפחה

מי אני?

הגדרת אימהות

אינטגריטי (התאמה בין אמירות ומעשים)

קשר עם מוסכמות (כולם חושבים שצריך להעביר אותה, מה אני חושבת?)

 גבולות ויישומם

ערכים הוריים

קבלת החלטות

יחסים בין אחים

מה צריך לקרות על מנת שארגיש שייכות וערך בעולם?

בדרך כלל מאחורי שאלה זו יש אחד מתוך ארבע סוגים של תמות:

שאיפה לשלמות

ריצוי

עליונות

הימנעות (או נוחות)

ממה אני צריך להיזהר?

צרכים של ילדים

כיצד החיים אמורים היו להיות?

למשל… שהילדה תרצה באופן עצמאי לעבור לישון עם אחיה, אחיה יהיה מאושר, ולא יהיה בכי וצער לאף אחד

מכל תמה כזאת אפשר לגזור שאלות שיביאו לתובנות משמעותיות ולפעולות יוצרות שינוי.
כל תמה היא השערה ולא ידיעה, ולכן השאלה תבדוק אם אנחנו בכיוון:
למשל, מתוך התמה של זוגיות ואינטימיות אפשר לשאול
מה בעלך חושב על זה?
שאלה לגבי החלטות יכולה להיות
“איך החלטתם שהיא תישן איתכם?” או “איך אתם מקבלים החלטות בקשר לחינוך”
שאלה שנובעת מהתמות של ערכים הוריים יכולה להיות
מה חשוב לך להקנות לילדים?
מה את חושבת על שינה של אחים ביחד מול מרחב ופרטיות לכל אחד?
כל שאלה כזו תביא למחשבה עמוקה על הנושא שהועלה.
נבחין בין הבקשה המוצהרת: “החלטה האם, מתי ואיך להעביר את הפעוטה שלה בת השנתיים”
לתמות יסודיות בחייה של המתאמנת: יחסים, ערכים, החלטות, עדיפויות
שאלות כאלה ישפיעו גם על תפיסה רחבה יותר לגבי תמות דומות במציאות של המתאמן,
ולכן ההשלכה של השיחה הזאת על חייו של המתאמן תהיה גדולה יותר.
בהתחלה כל התהליך הזה יראה מסורבל ושרירותי. על זה נאמר פעם “אין דבר יותר תקוע
מלהיות לא מלאכותי”. כל דבר חדש שנעשה יראה לנו ולאחרים מלאכותי, עד שזה יהפוך
למיומנות שלנו. הפחד להיות מלאכותי יכול לתקוע אותנו לנצח בדפוסים ש”טבעיים”
לנו אך לא משרתים אותנו.

לסיכום:
ההיגיון הפרטי הוא מקורו של “המעיין של השאלות המשמעותיות”.
שלבי התהליך:

1. הבנה של מהות ההיגיון הפרטי*

2. הקשבה לפרדיגמות של ההיגיון הפרטי

 3. עצירה וחשיבה: (לא למהר, תימות עמוקות אי אפשר לשלוף) מהן התמות

החבויות מאחורי הבקשה האימונית?

 4. חשיבה (לא למהר, שאלות טובות אי אפשר לשלוף) ושאילת שאלות שבודקות

האם התמה שהעליתי היא היא התמה

המרכזית

שיושבת מאחורי הבקשה האימונית.

 5. אם לא, לזרוק את ההשערה שלי לפח, ולעבור מיד לתמה אחרת. איך יודעים?

כמובן דרך הקשבה לאנרגיה של המתאמן: אם זיהינו את התמה המרכזית שלו,

 נראה תגובה שאותה הגדיר אדלר כ”רפלקס ההכרה”. בדרך כלל זה נראה כמו

 “עלית עליי” או “זה בדיוק זה” לרוב זה מגיע עם חיוך או צחוק  קצר.

6. לעודד מודעות ולמידה.

 7. ברוב המקרים הפעולות מתעוררות מעצמן. כשמתאמן חוקר תמה ומרחיב אותה,

 הוא יודע מה עליו לעשות ויש לו מוטיבציה לעשות זאת, ובכל זאת, לא מיותר

 לעצב את הפעולות.

 8.לא לשכוח לעודד לאורך כל התהליך

9. ליהנות!

*את ההיגיון הפרטי לעומקו ניתן לגלות רק דרך טיפול בגישה האדלריאנית, באימון אנו מסתפקים בפרדיגמות הגלויות יותר שלו.

אנאבלה שקד MA

להורדת המאמר לחצו כאן

פעילויות אחרונות

סדנה בנושא שינוי הרגלים

אי אפשר להעיף הרגלים רעים דרך החלון, צריך ללוות אותם לאט לאט החוצה במדרגות”...

לאמן את הרצון

סדרת מפגשים על אומנות הבריאה וההגשמה.

משיחה “קשה” לשיחת “למידה”

כמאמנים, פעמים רבות אנו נדרשים לאמן על מטרת קיום שיחה קשה בעיקר במצב בו...

פרוייקט הכלה ושילוב בבתי הספר

תוכנית מכון אדלר ליישום חוק הכלה והשתלבות הינה תוכנית מאושרת ע"י משרד החינוך. התוכנית...