מה קרה כשקראמבל ירדה מעץ/כתבה טל אמוילס/איורים: בתיה קולטון/ייעוץ תוכן מקצועי: אנאבלה שקד
אני אוהבת ספרי ילדים; כאלה שאין להם גיל, ואפשר לחזור אליהם ושוב ושוב, ולגלות בהשתאות עד כמה השפיעו עלי. כאלה הם ספרי סדרת “אן שירלי”, שעדיין עומדים כולם על מדף “החשובים” בספרייה שלי (ופעם אחרת אולי אכתוב על אן הפמיניסטית בעולם של גברים).
אתמול קיבלה אן במתנה שכנה חדשה למדף: את קראמבל. אן, את תאהבי אותה כל כך! קראמבל: ילדה אמיצה, יצירתית, חרוצה, סקרנית, ידידותית, תורמת, אוהבת אדם, מלאת תשוקה. אבל מה קורה לכל אלה, כשהיא מתחילה להתחכך בעולם המציאות – עולם שבו אי-מושלמות, ניסוי שלא עלה יפה, השקעה ומאמץ, אימון חוזר ונשנה, תחרות ורחמנא ליצלן – ביקורת – הם פשוט חלק מהעניין? כל הפוטנציאל שקראמבל מתחילה לממש… איך לומר? מתחיל להתפורר. ואין מה לדאוג: זהו קראמבל משובח: פריך, חמים, מבושם בקינמון, והוא מתחיל להתגעגע אל העוגייה היציבה והחזקה שהתפוררה תחתיו ולייצר אותה מחדש – כדי שיוכל לנוע עליה בביטחון לכל יעדיו.
לא, זה לא מאמר של אדלר או של דרייקורס, וגם לא של אנאבלה שקד… זהו סיפור מרנין על ילדה מכשפית כובשת-לב ונפש, שעוברת מסע קסום אל עבר האומץ להיות בלתי מושלמת. קראתי את הספר פעמיים, ותחילה לא הצלחתי לשים את האצבע על סוד הקסם: מה כל כך כבש אותי? לבסוף הבנתי: המסרים הסמויים, המובילים אל האומץ, רקומים בעדינות ביד אומן אל תוך קפלי ההומור, העלילה, הדמות, והאיורים החיים – וקראמבל טסה אלי, ומתבייתת לי עם המערוך שלה ביד ישר בתוך הלב… המכשפית הזו כישפה אותי ממש! הרגשתי הזדהות גדולה עם קראמבלינה המקראמבלת – כאילו היא אני.
למיטיבי אדלר לא יהיה קשה לראות את המסרים, אבל גם להם, כך אני מעריכה, אולי לא יהיה קל להסיר את מעטה העלילה, הדמות והאיורים, כדי להפנות את הקשב לצד התיאורטי. הרווח הגדול של מעשה רקמה עדין זה הוא, שהספר הקטן-הגדול הזה חף מדידקטיקה משמימה ומעוררת התנגדות: זוהי יצירה, ולא פרוייקט לתחמון ילדים.
תודה לך, ד”ר אנאבלה שקד, שהולדת ביחד עם המחברת טל אמוילס והמאיירת בתיה קולטון את המתנה הזו. אני מציעה לכל מי שחוו התפוררות – אם רק ‘בקטנה’ או ‘ביג טיים’ – לטבול את העוגייה הנפלאה הזו בתה החביב עליהם – ביחד עם קריאת “לקפוץ למים” (ספרה של אנאבלה שקד).
אנאבלה, יישר כוח על הפרוייקט הזה!