Uncategorized

גלית, כמו הורים רבים אחרים, האמינה שתפקידה לשמח את הבן שלה. היא לא היתה מודעת לכך, שנתינת יתר דוקא מחלישה אותו, שכן אינה מאפשרת לו לחזק את שרירי ההתמודדות וההתגברות הנחוצים כל כך, כדי לחוש משמעותי.

דני, בן 33, הגיע לאימון עם רצון למצוא מקום עבודה אחר. הוא הרגיש שמיצה לחלוטין את מקום עבודתו הנוכחי. ״מה הבעיה?״ אתם בטח תוהים ״שיתחיל לחפש״, \ "לא בטוח שיש לך מה לתרום במקום עבודה חדש“ אמרו הקולות והוסיפו: ״עדיף להשאר במקום פחות טוב, אבל מוכר ובטוח, מאשר להסתכן״. בתהליך האימון, דיבררנו בקול רם את מה שכן יש בדני, היכולות, החוזקות והניסיון שעומדים לרשותו. כשהתקשה לומר דברים טובים על עצמו, שאלתי אותו מה אחרים היו אומרים עליו וביקשתי לשמוע ממנו על אתגר מקצועי שצלח. עם הזמן, הבנו גם איפה למד דני במהלך חייו, שתמיד עדיף להשאר במקום מוכר, גם אם הוא לא טוב ואיתגרנו את התפיסה הזאת. דני גייס אומץ, אמונה ואופטימיות. הוא הבין שבכל מקרה יפיק למידה מהתנועה, גם אם יגיע למקום חדש שלא ישביע את רצונו. הוא זכר שגם אז, יוכל להמשיך לנוע. בתקופת השינוי, דני הקפיד להקיף את עצמו באנשים שתומכים בו ומעודדים את המהלך שבחר לעשות. כך, בצעדים קטנים ועקביים הוא השלים את השינוי המיוחל.

יום אחד יגלו שאין לי באמת מה לתרום, ושהכל זיוף אחד גדול״. ״הם מפרגנים לי מתוך נחמדות, או כי לא נעים להם״. ״איך מצאתי את עצמי בחדר אחד, עם אנשים הרבה יותר חכמים ממני?״ ״הקידום הזה לא באמת מגיע לי, הוא תוצאה של מזל״. אם המשפטים הללו מוכרים לכם באופן אישי, דעו לכם שאתם לא לבד. 'תסמונת המתחזה' מונעת ממליוני אנשים ברחבי העולם להרגיש שייכים במקום העבודה ובכלל. אז מה היא ״תסמונת המתחזה״?

אימון שמושתת על "מוטיבציה חיצונית“ יהיה חסר דלק ולכן גם חסר תועלת. כדי שהאימון יצליח, עלינו לוודא שהמתאמן מתאמן על הרצון שלו עצמו והוא מה שאנו מכנים בעל ״מיקוד שליטה פנימי״. איך מבררים זאת?