המודל הרומנטי של ימינו הוא מודל חדש יחסית. אם בעבר, ההורים היו אלה שקבעו עם מי יתחתנו ילדיהם בהתאם לשיקולים כלכליים ומעמדיים, הרי שהיום התפיסה הזוגית נשענת על בחירה מתוך התאהבות ואם לא די בזה, הרי שבכל רגע נתון גם קיימת האופציה להפרד ולהינשא שוב לאדם אחר.
כך שעם הבחירה והחופש לבחור, באה גם האחריות.
אבל מה זה אומר ״להתאהב?״
הלן פישר, אנתרופולוגית חוקרת אהבה, טענה שאהבה היא תוצר של שילוב בין שלוש מערכות:
מערכת התשוקה- שמטרתה היתרבות.
מערכת התאהבות רומנטית -שמטרתה יצירת קשרים.
מערכת התקשרות- שמטרתה הישארות בקשר ארוך טווח.
פרויד, אבי הפסיכואנליזה טען שאנו מתאהבים באדם שמזכיר לנו משהו מהעבר, ולכן אנו מגיבים אליו באופן לא פרופורציונלי ובעוצמה רבה.
הנדריקס, הפסיכולוג שייסד את ׳גישת אימאגו׳, חילק את ההשפעה בין העבר להווה, אך גם הוא נתן משקל רב יותר לחוויות הילדות.
ואילו אלפרד אדלר, אבי הפסיכולוגיה החיובית, טען שאנו בוחרים להתאהב בבן זוג שאנו מאמינים, באופן לא מודע, שיסייע לנו להשיג לעצמנו תחושת ערך, בהתאם לתנאי השייכות שלנו.
בין כל בני זוג מתקיים חוזה פסיכולוגי סמוי. כששניים נפגשים, הם חותמים בסתר על הסכם שחלקו מודע ומתייחס לסעיפי מראה, מוצא ומקצוע, אך חלקו המשמעותי יותר אינו מודע והוא זה שנותן מענה לתנאי שלי להרגיש בעל ערך.
בתהליך אימון ליצירת זוגיות בגישה האדלריאנית, מתבצעת חקירה בה מעלים למודעות גם את השאלות הבאות:
איך נראית מערכת זוגית מיטבית עבורי?
איזה ערכים ארצה שיבואו לידי ביטוי בזוגיות?
איך אני יכול לקדם זאת?
אנו חושפים סעיפים סמויים בחוזה הזוגי העתידי שלנו, מבינים מה באמת חשוב לנו ומשפיעים בכך על היכולת שלנו לבחור ממקום מודע שמתייחס לצרכים הרגשיים המשמעותיים לנו, אלה שלא פוגשים ״ברשימת המכולת״.
פנינה שקלים
מאמנת ומדריכה מוסמכת
בית ספר לאימון
מכון אדלר
