על סבב הירי הנוכחי

סבב הירי הנוכחי, זה רק סבב ויחלוף

“סבב ירי”, צמד מילים אשר שגור בפי פרשנים ויודעי דבר, תמיד ובימים אלו בפרט. מה זה אומר “סבב ירי”?, איך זה מרגיש “סבב ירי”?

פירוק הביטוי מאפשר לראות מקרוב את האנשים אשר חווים זאת מקרוב. אנשים אשר הירי לעבר היישוב בו הם חיים, הבית בו הם מגדלים את ילדיהם, מעורר בהם רגשות של פחד, איום וחרדה.

הורים אשר חווים את האיום על ביתם ואת האיום על היקר להם מכל – הילדים אשר הביאו לעולם הזה והבטיחו להם כי ישמרו עליהם, יגנו עליהם ויתנו מענה לכל צרכיהם.

הדיווחים מתארים הרס ופגיעה ברכוש, הדיווחים מתארים איך “כמעט”, איך הם בדיוק לא היו ואיך רגע לפני כן עזבו את המקום. אמנם אין פגיעה בגוף אולם, האיום נחווה, ה”כל כך קרוב” הזה מורגש, שורט ומותיר חותם על נפש האדם. ככל שההתרחשויות קרובות יותר – ביישוב בו חיים, בו גדלתי, משפחה מורחבת החיה במקום, התחושות המתעוררות בעלות עוצמה רבה יותר. הקרוב עושה את זה למוחשי יותר, מאפשר לשמוע את החוויה ממקור ראשון ועלול לעורר בהלה, פחד, חרדה ודאגה.

אנו עסוקים בדרכי החינוך של ילדינו, בבחירת גן הילדים המתאים להם ובית הספר הטוב ביותר וכעת, הורים חווים איום בסיסי ומשמעותי על עצמם ועל ילדיהם. תחושה שהם עומדים בפני מציאות עליה אין להם שליטה ומאתגר להם יותר לאתר פתרונות ומענים.

הורים נדרשים בעת הזאת למצוא את תעצומות הנפש להכיל את שהם חווים ולהיות שם במקום מכיל, מבין, נותן לגיטימציה, מרגיע ומעודד עבור ילדיהם.

רגרסיה בקרב ילדים

בין ההורים מסתובבים הילדים, מתבוננים, שומעים, מקשיבים וסופגים פנימה. קצת מסבירים להם, קצת מתווכים להם והרבה הם מוסיפים, משלימים את הסיפורים ששומעים ובדרך כלל משלימים לסיפורים רעים יותר.

הילדים עוקבים אחר תגובות ההורים, אחר שיחות הטלפון, אחר השיח ביניהם, מתרשמים, לומדים והתנהגותם מושפעת מכך.

הילדים שלנו יותר מתנהגים מאשר מדברים. הם פחות ידעו לומר את שחשים, למלל את מה שהמציאות מעוררת בהם. ואז אנו נראה ביטויים התנהגותיים ושינויים בהרגלים של הילדים, אשר יעידו על התחושות המלוות אותם.

רואים ילדים שיותר קשה להם לווסת את הרגשות הגואים בהם. עולה בהם דאגה, חרדה, פחד, אי נוחות, תסכול והם לא יודעים לומר את זה להורים. אז הם בוכים וצועקים, משתטחים על הריצפה כי יש מעדן וניל ולא מעדן שוקולד ואנחנו לא מבינים מה הם בעצם רוצים לומר לנו.

ילדים החווים יותר התקפים והתפרצויות זעם. מוציאים החוצה את כל הרגשות המבעבעים בתוכם.

רואים ילדים שהתרגלו להרדים את עצמם ולישון במיטה שלהם, מבקשים שישארו לידם. מבקשים לישון ליד ההורים, כי הם מפחדים, כי קשה להם להכיל את כל מה שחוו ושמעו.

רואים ילדים אשר נגמלו מחיתולים, שבים להרטיב, שנגמלו ממוצץ וזקוקים לו שוב לצורך הרגעה.

הבנה של התנהגות הילדים והתייחסות יעילה של ההורים, עשויות לקדם את ההתמודדות עם הרגרסיות אשר ההורים רואים בקרב ילדיהם. והנה הכלים:

1. צפוי – ההבנה שהשינוי, הרגרסיה שרואים הינה צפויה ומובנת וכי ההתנהגות של הילד מותאמת למציאות המאתגרת עבורו ועבור כולנו.
2. לא להיבהל – נכון, זה מפתיע אתכם, נכון כבר הייתם במקום אחר, נכון אתם לא מבינים למה. הבהלה לא משרתת אתכם ולא את ילדכם. כאשר הילד שלכם רואה אתכם נבהלים, גם הוא נבהל “מה קורה לי, משהו לא בסדר אצלי”.
3. מה זה אומר לי? – הילד אומר לכם משהו בהתנהגות שלו, הילד אומר לכם משהו בשינוי שאתם רואים בו. לצאת לחשיבה של ההורה בינו לבין עצמו ובין בני הזוג.
4. מה לא לעשות? – לא לשאול את הילד מה קרה? מה השתנה? “חמוד, אתה כבר בוגר, מה פתאום אתה שוב מרטיב?” הילד שלכם לא ידע לענות על השאלה הזאת.
5. הפרדה – הפרידו בין הילד לבין ההתנהגות שלו. ההתנהגות אומרת על מה הוא יכול עכשיו, בנקודת הזמן הזאת ואינה מעידה על איזה ילד הוא או איזה אדם מבוגר יצמח להיות.
6. התייחסות עניינית – התייחסו באופן ענייני להרטבה: “אני רואה שנרטבת חמודי, בוא נחליף”.
7. התייעצו עם הילדים – שאלו את הילד שלכם: “מה יעזור לך להירדם במיטה שלך? בוא נחשוב, בוא נחפש ביחד מה עשוי לעזור לך?”
8. לגיטימציה לרגש – הילד נסער, נרגש, זועם, היו אמפתיים למה שמרגיש. תנו לגיטימציה לתחושות שלו ועזרו לו לתת להן שם: “אני מבינה שאתה כועס”, “אני מתארת לעצמי כמה זה מדאיג”, “זה באמת מאד עצוב”. עזרו לילדים להכיר את השמות של הרגשות הגואים בהם.
9. אופק אופטימי – הסבירו מה אתם עושים – איך אנחנו שומרים על עצמנו, איך אנחנו נערכים לאור המצב ונענים להנחיות פיקוד העורף.
10. פחות פחות חדשות – המעיטו בצפייה בחדשות ובעידכונים השוטפים. האינפורמציה אשר כל הזמן זורמת פנימה ממוקדים רבים מגבירה את הדאגה, מיותר ומייצרת לחץ אשר השפעתו שלילית.

הורים יקרים, מה שאתם רואים כעת הוא זמני ולא כאן על מנת להישאר. תוכלו אתם והילדים שלכם ללמוד לפתח שפה רגשית, לעודד, לחזק, לגלות כוחות התגברות ולהיות ספר הזיכרונות של הילדים שלכם – להזכיר להם שהיה קשה והתגברו.

מנוסים בהתמודדות

לשנת שירות בתנועת הנוער הגענו מישובים שונים ברחבי הארץ. רק אז הבנתי שאני באה מ”יישוב ספר” עם חוויות יומיומיות של התמודדות עם איום של חדירת מחבלים ליישוב. רק אז הבנתי שלא כולם גדלו באופן הזה, לא כולם בנו לעצמם בשנות הנעורים שיטות להתמודד עם הפחד, עם החושך והחלטות כיצד עדיף לנהוג במקרה שמחבל נכנס אלינו לחדר.

ילדים אשר חיים בישובי עוטף עזה ובישובי הדרום אשר מזה שנים מתמודדים עם ירי לכיוון היישוב בו מתגוררים, צוברים לעצמם לאורך הזמן ניסיון. המצב יותר מוכר להם, הם יותר מכירים את עצמם בתוך הסיטואציות המאיימות. הילדים האלה יותר מנוסים במעבר מהיר, של רגע, משגרת חיים – לשבת בכיתה או בבית לצפות בתוכנית טלביזיה, לריצה לממ”ד על מנת להגן על עצמם.

אפשר להניח כי במשך הזמן למדו מה עוזר להם, למדו דרכי התמודדות עם הרגשות העולים בהם נוכח האיום. למדו טכניקות שונות להרגעה, להסחת דעת ולעיסוק בעת שכזו. גם ההורים שלהם יותר מנוסים בגיוס תעצומות הנפש על מנת להיות זמינים לילדיהם ולתמוך בהם בהתמודדות.

ילדים השומעים לראשונה את האזעקות ונדרשים למהר להיכנס לממ”ד, פוגשים לראשונה את מה שהדבר הזה מעורר בהם. התחושות שעולות בהם, ההתרגשות, המחשבות החולפות בראשם.

כאן חשיבות רבה וגדולה לדרך בה ההורים חווים ומתמודדים עם המצב. היכולת של ההורים לאתר את מה שנחוץ להם על מנת להתמודד בצורה מייטבית עם המצב, לדעת מה יכול לעזור להם ולאתר את מעגלי התמיכה הנחוצים להם לצורך התמודדות. הורים אשר יוכלו לגייס את הכוחות להיות בנוכחות מכילה, מעודדת ופנויה לילדיהם, יהוו עוגן משמעותי לדרך ההתמודדות של ילדיהם עם המצב הנוכחי. הורים אלו יוכלו לסייע לילדיהם להתגבר על הקשיים אשר מעורר המצב.

גם להורים זה קשה

כמדריכת הורים אני נוהגת לעודד הורים לשתף את ילדיהם מעולמם. לספר לילדיהם מה עבר עליהם במהלך היום, משהו שקרה להם היום בדרך. אני מעודדת אותם לספר לילדיהם על ילדותם, על העבודה שלהם. מתוך הבנה שזה מאד מעניין את הילדים, זאת הדרך שלהם להכיר את ההורים, לדעת עליהם מעבר לשיח היומיומי על המטלות ועל משימות היום.

המחשבה היא, שכאשר הורים משתפים מעולמם ומתחושותיהם, יש סיכוי גובר לכך שהילדים ינהגו אף הם כך. בבית תונח הדרך הזאת של שיתוף, של לחלוק בחוויות, של הקשבה וזה עשוי לעודד גם את הילדים לשתף ממה שעובר עליהם.

אני גם תמיד מסבירה להורים שיש תחומים בהם לא נשתף את הילדים כמו למשל – היחסים האינטימיים שבין ההורים. מתוך מחשבה על מה ביכולת של הילד להכיל, מה הוא יכול להבין, יש לברור ולשתף רק במה שמתאים.

השיתוף מייצר קרבה ותחושה שאני חשוב ומשמעותי כדי שישתפו אותי, עם זאת חשוב עדין שהורה ישמור על התפקיד שלו ההורי ויש תכנים אשר אינם מתאימים, נחוצים או תורמים לילד.

המצב הנוכחי מפגיש כל אחד מאיתנו ומעורר בכל אחד מאיתנו תחושות שונות – קושי, פחד, חרדה, תסכול, חוסר אונים. יש מקום שהורה יביע את תחושותיו בפני ילדו, זאת הזדמנות עבור הילד לראות שההורה שלו הוא אדם שלם, המכיר ברגשותיו, לא יצור מושלם שדבר לא נוגע בו. עם זאת, להורה יש את האפשרות לאוורר את רגשותיו עם בן/בת זוג, עם חבר/ה או איש מקצוע. מול הילדים, שווה לשתף בתחושות בעוצמה נמוכה על מנת לא לעורר בהלה בקרב הילדים.

בנוסף, יהיה זה נכון לחבר את התחושות למה שההורה עושה, מה עוזר לו. על מנת להראות את הכיוון, את דרך ההתבוננות והחשיבה – אלו התחושות אשר עולות בי והנה הדרך אשר עוזרת לי להתמודד ולהתגבר. בוא נראה מה יכול לעזור לך.

דרכים יצירתיות להעביר את הזמן בממ”ד

נכון שהמשפט על הלימון והלימונדה כבר חולף אותנו, מוכר ואנחנו אף מדפדפים אותו הלאה. על מה שכן ניתן להתעכב הוא על מה שעומד מאחוריו – ההבנה על מה יש לי של גבולות השפעה והשליטה של האדם.

ההבנה שאין לנו שליטה על המציאות ולא נוכל לשנותה אולם, מה שכן יש לנו יכולת השפעה הוא על עצמנו ועל האופן בו נחווה את המציאות. כאשר הורים וילדים מכונסים ימים ושעות רבות בממ”ד או במקלט השכונתי, זה הזמן להעלות על פני השטח את התפיסה התרה אחר מה ביכולת שלנו לעשות.

יש כאן הזדמנות לילדים לראות את המודלינג ההורי אשר מוציא קיטור, מביע את התחושות אשר עולות ואז עושה תנועה – תנועה לעבר עשייה ויוזמה, לעבר בחירה והבנה של מה ביכולת שלנו.

ביומיום כל אחד במסגרת שלו ובענייניו, אנחנו כועסים על הילדים אשר נמצאים כל היום במסכים. אמנם לא בחרנו בזה, אמנם זאת לא המציאות הרצויה מבחינתנו אולם, עכשיו אנחנו כבר יושבים פה ביחד, בואו נראה מה אפשר לעשות. נציע לילדים להעלות רעיונות למשחקים, רעיונות למה אפשר לעשות ונבנה לנו “בנק” משפחתי של רעיונות:

1. לפי תור שקובעים מראש, בכל פעם כל אחד בוחר משחק משותף
2. לכתוב סיפור בהמשכים
3. ציור בהמשכים
4. משחקי פנטומימה, השלמת מילים וחידות
5. יצירה
6. איך עושים ספורט בממ”ד / במקלט
7. לאתגר את היצירתיות – לקחת חפץ יומיומי כמו: בקבוק וצריך להציע לו 10 שימושים חדשים, בכל פעם להוסיף עוד ועוד, לנסות להגיע כל המשפחה ביחד עד 100 ואפשר גם להמשיך
8. חידונים

יש להורים הזדמנות לבחור מה הילדים שלהם יאספו לסל הזכרונות שלהם, מה הם יזכרו מהימים האלה ומה הם יקחו איתם הלאה לחייהם הבוגרים.

כתבה:

יהודית אוליבר – מדריכת הורים מוסמכת מטעם מכון אלדר