מה אתם עושים כשיש לכם משהו שחשוב לעשותו, אך אתם לא במיטבכם?
לי זה קרה ממש לאחרונה. יומיים לפני שהייתי צריכה להעביר סדנת ״אומנות בתהליכי אימון”, הרגשתי לא במיטבי מבחינה פיזית, אך למרות זאת מצאתי את עצמי ממשיכה עם המשימות בהתלהבות כרגיל.
״איך זה ייתכן?״ הרשיתי לעצמי לעצור ולחשוב, אחרי שהסדנה נגמרה.
מסתבר שכאשר עוסקים בייעוד, מצליחים להתגבר על די הרבה מכשולים בדרך.
מבחינתי, לשלב אומנות בתהליכי אימון זה ייעוד.
איך אני יודעת זאת? יש רמזים:
אני לא מרגישה שהזמן עובר, אני שמחה ונהנהת, אני מוכנה לעשות זאת גם בחינם ואפילו יכולה ״לשכוח״ שאני לא מרגישה טוב. בדרך כלל היעוד מתקשר גם לדברים שאהבנו לעשות עוד מילדות. עבורי למשל, האמנות היוותה מרחב ביטוי כבר כילדה בבואנוס איירס.
אז מה אתם ממש אוהבים לעשות מבלי לשים לב שהזמן עובר?
ייעוד מורכב משלושה חלקים:
1) מה אני ממש אוהב/ת לעשות מבלי לשים לב שהזמן עובר?
2) במה אני ממש טוב/ה וגם אחרים גם מעידים על כך?
3) מהי התרומה הכי משמעותית שלי, כאשר אני בא/ה במגע עם סביבתי?
להגיע לייעוד שנכון עבורנו לוקח זמן ודורש תהליך של התבוננות עצמית ובדיקות רבות. איך עושים זאת עבור עצמנו ועבור אחרים, ניתן ללמוד בבית הספר לאימון של מכון אדלר.