על הקשר בין עולם היוגה לעולם האימון האישי

 

מה שלמדתי על גמישות משיעורי היוגה שלי 

“השרירים בגב שלך חזקים וקצרים מדי ! לכן כואב לך הגב ! ״ אמר לי מורה היוגה שלי

״אז מה עושים?״ שאלתי 

״את צריכה להתגמש״ הוא ענה, ואני לא הבנתי איך גמישות יכולה להתחרות בשרירים חזקים.

במשך שנים סחבתי וסחבתי משאות על גבי ואף חיזקתי אותו בחדר הכושר, מתוך אמונה ששרירים חזקים תורמים לכושר ולעמידות.

ואז הגיעו הכאבים.

בשיעורי היוגה קלטתי במה כרוכים תרגול גמישות ומתיחת שרירים: עמידות בכאב, אי ויתור על הישארות בתנוחה, התמדה וסבלנות לשיפור תנועות מדודות. 

אחרי עבודה קשה במשך תקופה ארוכה ראיתי סוף סוף תוצאות: אני גמישה קצת יותר ומסוגלת לבצע תנוחות שקודם לכן חשתי חסרת אונים כשראיתי את המאמן שלי מבצע אותן. יש לי מודעות חדשה לגוף שלי, לא עובר יום בלי שאתרגל את הגמישות ולא פחות חשוב – כאבי הגב פחתו משמעותית.

ההקבלה בין עולם היוגה לעולם האימון-האישי ברורה לי:

כשאנו מתאמנים על הכנסת הרגל חדש לחיים, אנו נדרשים לייצר גמישות, שתאתגר את ההרגל הישן. הגמישות מתבטאת בהבנה שאפשר גם אחרת, ביצירת מודעות לרגעים בהם כל כך נוח ומפתה לחזור להתנהלות הישנה, בהתבוננות בהם, ובהתמודדות אתם. הגמישות גם מאתגרת את ההישארות בעשייה החדשה למרות הקושי, ומחייבת התמדה.

כמו ביוגה, כך גם באימון-אישי, את השינוי קל יותר לעשות ביחד. עידוד של המאמנ/ת, חגיגה משותפת של ההתקדמות, אתגור החשיבה והפעולה וחקירה של המודעות החדשה ההולכת ונבנית, מאפשרים למתאמנ/ת להמשיך להתאמץ ולראות תוצאות.

שפרה גורדון 

מאמנת, מדריכה ומנחה –בית ספר לאימון במכון אדלר