חברתי מיכל סיפרה לי לאחרונה סיפור נחמד.
למיכל יש חבר טוב ולהם ריטואל שבועי. הם נפגשים קבוע פעם בשבוע. החבר דואג תמיד להביא אתו שתי מנות סביח לשניהם וגם סמבוסק שאותו הוא מחלק ברגישות לשני חצאים שווים אותם הם חולקים. בפגישה האחרונה, הגיע החבר כרגיל עם שקית האוכל. מיכל הוציאה מתוכה מנת סביח לכל אחד והניחה בצלחות. כשסיימו לאכול את הסביח, החבר הוציא מהשקית את הסמבוסק ואכל את כולו לבד. מיכל הופתעה. היא לא העירה על כך דבר, אבל בינה לבינה התאכזבה מהתנהגותו המוזרה והלא שגרתית. הם המשיכו את הפגישה כרגיל, ואז נפרדו. החבר הלך לדרכו, ומיכל נפנתה לפנות את השקית שנשארה. בתוך השקית הופתעה למצוא סמבוסק נוסף עבורה.
סובייקטיביות הינה אחד מעקרונות היסוד בתיאוריה האדלריאנית. לפי עקרון הסובייקטיביות, האדם מפרש את האירועים במציאות חייו מזווית ראייה מסוימת, אישית, שאינה מתבססת רק על העובדות בשטח אלא מתבססת גם על המטרות, הציפיות, הרגשות וההנחות הקשורות אליו כפרט.
הסיפור הזה מדגים יפה את אחד המודלים השימושיים שיצא לי ללמוד במסגרת לימודי הפסיכותרפיה במכון אדלר. למודל קוראים מודל אפר”ת, ראשי תיבות ל: אירוע, פרשנות, רגש, תוצאה.
מודל אפר”ת גורס שלכל אירוע, ניתן תמיד לתת פרשנות שונה שמובילה לרגש שונה ולכן גם לתוצאה שונה. תמיד כדאי לזכור שאנחנו אף פעם לא רואים את המציאות המלאה. מבלי להיכנס לשאלה אם יש בכלל “אמת אובייקטיבית” (מה שמכונה(God’s point of view אין וויכוח על כך שאדם מסוים לעולם לא יהיה חשוף אליה. ולכן, כאשר אנחנו מסיקים מסקנה כלשהי על העולם, על המציאות או על אדם אחר, כדאי לזכור שהאמת הזאת היא רק אפשרות אחת. מידע נוסף על אותו אירוע יגרור אחריו פרשנות שונה. במקרה של מיכל, היא מצאה את הסמבוסק שהפך את הפרשנות שלה על פיה.
בפעם הבאה, לפני שנסיק פרשנות מסוימת על אדם אחר, תמיד כדאי להניח שהיכן שהוא עלול להימצא איזה סמבוסק שיגרום לנו להסיק אחרת.
מאת נועה שריג, מטפלת באמנות, פסיכותרפיסטית אדלריאנית בוגרת “מכון אדלר” ומאמנת אישית. www.noasarig.com
