“אתה כל הזמן בוכה”, “אם את לא באה אני הולך” ו”נמאס לי מהשטויות שלך” הם רק חלק מהמשפטים שהורים אומרים לילדים בשעת כעס. מאילו אמירות כדאי להימנע ומה עדיף לומר במקום?
בשעת כעס אנשים אומרים דברים שאחר כך הם מצטערים עליהם. כשהורים כועסים על הילדים הם אומרים לפעמים אמירות קשות אבל לא עוצרים לרגע לחשוב איך המילים שלהם ישפיעו על הילדים. קבלו את רשימת המשפטים שעדיף להימנע מהם במשברון הבא ובכלל בחיים.
רוני לנגרמן-זיו, מדריכת הורים, מכון אדלר
1. לך לחדר שלך!
החדר של הילד אמור להיות המקום האינטימי, הכיף והמהנה שלו. מקום שבו הוא משחק וישן. לא מקום שבו הוא נענש, לא בית כלא. ככל שנשלח את הילד לעונש בחדר שלו, כך הוא יסרב לשהות בו מרצונו, כי יחווה אותו כמקום שאליו ההורים שולחים אותו כשהם כועסים עליו.
במקום לומר “לך לחדר שלך!” אפשר לומר “אני הולך רגע לחדר שלי (או למטבח) כדי להירגע”.
2. אני לא אתן לך יותר אף פעם
אל תבטיחו מה שאתם לא יכולים לקיים, כי סביר להניח שתיתנו לו את השלט של הטלוויזיה/הנייד/העוגייה השנייה בעוד חמש דקות, שעה או מחר.
הילד צריך לראות מולו הורה שעומד במילה שלו, וכאשר אנחנו רק מאיימים ולא מקיימים – אנחנו שוברים לעצמנו את המילה ויוצרים בעיניו תדמית של אנשים לא אמינים, והילד מהר מאוד יפסיק להאמין לאיומים.
3. אתה יכול לחפש אמא אחרת
זהו משפטים שמאוד קשה לילד לשמוע. הילד עלול לבחור בשתי דרכי תגובה, שאף אחת מהן אינה רצויה. דרך אחת היא הימנעות וריצוי של ההורים מתוך פחד, כדי לא להגיע למצב שאומרים לו דברים קשים כאלה. דרך נוספת היא החרפת המאבק עם ההורה והתרסה גדולה יותר, ובאמת לצאת מהבית ואז ההורה יחזור בו מכעסו ויתרצה וירצה, ו”ייכנע”, והסצנה עלולה לחזור על עצמה, כך שהמסר “אני כועס/ת עליך” לא יועבר.
4. גם כשאבא כועס הוא אוהב
הילד חווה את הרגש שאנחנו מפגינים כאן ועכשיו. כעס ואהבה לא יכולים לבוא לידי ביטוי יחד באותו רגע. אם כרגע אתם מביעים כעס, אתם לא מביעים אהבה.
אם נתחיל להסביר לילדים בעת כעס שאנחנו אוהבים אותם, יתחיל הבלבול: אם אבא אומר שהוא אוהב – אז ככה נראית אהבה? אין צורך להכניס את המילה אהבה בשעת האש. תאהבו כשאתם אוהבים, תכעסו כשאתם כועסים ותשתדלו לא לדבר על עצמכם בגוף שלישי. אחר כך תשמעו את הילדים שלכם מדברים כך (“עכשיו יואבי רעב”) ולא תבינו מאיפה זה בא.
הילדים צריכים לראות מולם הורה שעומד במילה שלוLong Description
הילדים צריכים לראות מולם הורה שעומד במילה שלו(צילום: shutterstock)
טל רחמים בירן, פסיכותרפיסט, מנהל היחידה לטיפול בילדים בגיל הרך והוריהם, מרכז ד”ר טל
5. אתה כל הזמן כועס/בוכה/מרביץ
באופן אוטומטי כשהילד שלנו מביע רגשות חזקים, נעימים או לא נעימים, אנחנו לא יכולים להישאר אדישים, ונוטים להשתמש במילים כמו “אתה כל הזמן מרביץ”, “אתה תמיד מוותר לכולם” וכו’.
באופן כזה אנחנו בעצם עושים הכללת יתר על התנהגויות של הילד ומתייגים את ההתנהגויות והרגשות הרגעיים כתכונות שלו. כך אנו מחזקים את ההתנהגויות הלא רצויות והרגשות הקשים. כדאי להתייחס להתנהגות או לרגש כרגעיים, ולהתייחס לנסיבות שגרמו לכך, למשל לומר: אתה כועס מאוד עכשיו, אולי כי מאוד רצית שאאסוף אותך מוקדם מהגן ולא יכולתי להגיע כשרצית”, ולא – “בכל פעם שאני אוסף אותך מהגן אתה כועס”.
6. אם את לא באה אני הולך
הרבה פעמים כעס על ילדים מגיע אחרי שאנו כהורים עשינו מספר ניסיונות לא מוצלחים להתקדם: להתארגן לגן, ללכת מהגינה לכיוון הבית, לסיים את ארוחת הערב, להרגיע את הילד המשתטח על הרצפה ברחוב וכו’.
הכעס שלנו כהורים מהול בתחושת חוסר הצלחה ולעיתים גם חוסר אונים. רגשות אלה “דוחפים” אותנו לפתרונות קצה, ואת אחד השכיחים שבהם אפשר לשמוע בכל ביקור בגינה הציבורית: “אם אתה לא בא אני הולך לבד ואתה תישאר פה”.
איום כזה עשוי לגרום לילדים מסוימים ללמוד שהוריהם מאיימים באיומי סרק, ושאין טעם להתייחס להורה המתוסכל שעומד מולם. בנוסף, ילדים עלולים לחוות את ההורה כמי שמסוגל לנטוש אותם, דבר שיעורר פחד כבד ויפגע באמון של הילד בהורה.
7. לא קרה כלום
לעיתים מתוך קושי להתמודד עם רגשות עזים של הילד אנו נוטים לבטל אותם. אנו מנסים להסביר לילד שאינו צודק, שכבר קיבל ארטיק, שהנפילה לא הייתה ממש חזקה ולא כואב לו, שלא נורא אם החבר לא רוצה לשחק איתו, ושאז מה אם המגדל שבנה נפל, הרי אפשר לבנות אחר.
אמירות שמבטלות את החוויה הרגשית של הילד, בעיקר אם הן נאמרות בכעס, לא רק שלא יסייעו אלא יגרמו לילד לחוש שאינו מובן ואינו יכול לקבל נחמה ברגעים שזקוק לה.
במקום אמירות אלה, שנאמרות בזמן שגם להורה קשה, עדיף שנמתין עד יעבור זעם, ובאופן רגוע נתייחס לחוויה הרגשית של הילד מתוך נקודת המבט שלו. למשל נוכל לומר: “אתה ממש ממש רציתי עוד ארטיק, וכשלא הסכמתי אולי זה תסכל אותך מאוד”.
כדאי להתייחס להתנהגות או לרגש כרגעייםLong Description
כדאי להתייחס להתנהגות או לרגש כרגעיים(צילום: shutterstock)
מאיה שפילמן, פסיכותרפיסטית ומרצה, מומחית בטיפול במבוגרים, טיפול רגשי לילדים ונוער והדרכת הורים:
8. נמאס לי ממך/מהשטויות שלך
אלו משפטים מעליבים ופוגעים שיש להימנע מהם בכל מחיר. המשפטים הללו עלולים לעורר חרדה גבוהה אצל ילדים משום שטמונה בהם חוויה של דחייה, מיאוס ונטישה.
גם כשאנחנו כועסים אנחנו חייבים לזכור שכהורים, אנחנו הדמויות החשובות ביותר בחיי הילד שלנו, והבעת מיאוס או דחייה משאירה את הילד בתחושת איום וחרדה.
9. מיום ליום אתה נהייה כמו אבא שלך
אחד הדברים שיכולים לפגוע בילד ולגרום לו לתחושה קשה זה כאשר משווים אותו למישהו בהקשר שלילי, ודאי כשזה קשור לדמויות משמעותיות בחייו. משפט שכזה יוצר חייץ, שבצדו האחד ההורה ה”צודק” ובצדו האחר אלה שהתנהגותם “פגומה” – ההורה האחר והילד שבמרכז הסערה.
זהו משפט מרחיק שעלול להותיר את הילד בתחושת בדידות וחוסר הבנה לגבי סיבת הכעס של ההורה או הדרכים להתמודד איתו. משפט שכזה הוא לא רק מעליב ופוגעני, יש בו גם זלזול והקטנה כלפי הילד וכלפי דמות משמעותית בחייו.
הילד מפנים את הביקורת הגלויה שמובאת כלפיו וכלפי ההורה האחר ועלול לפתח אף הוא ביקורתיות שכזו, הן כלפי עצמו והן כלפי אותו הורה, מתוך הזדהות עם ההורה ה”טוב”.
10. תפסיק לבכות כמו תינוק
גם אם אתם מאוד כועסים, אל “תרדו” עליהם שהם בוכים. המשפט “תפסיק לבכות כמו תינוק” הוא משפט משפיל ומקטין, שיש בו ביקורת מזלזלת והרסנית, ודאי בחברה שמדגישה את התפקידים הסטראוטיפיים (“אל תהיה תינוק, תהיה גבר, אל תבכה”).
זכרו שאתם הדמות החשובה ביותר בחייו של הילדLong Description
זכרו שאתם הדמות החשובה ביותר בחייו של הילד(צילום: shutterstock)
לאה שטרן, מרצה ומנחת הורים , מוסמכת מכון אדלר
11. שהילדים שלך יעשו לך את מה שאתה עושה לנו
יש סיכוי ששמענו את המשפט הזה בילדותנו ונשבענו שלעולם לא נאמר אותו. בפועל, לא אחת, מתחשק לנו מאד, לומר גם לילד שלנו, את המשפט הזה, אבל כדאי שנתאפק. אמירת משפט זה משקפת לילד עד כמה נוכחותו מקשה עלינו ועד כמה התנהגותו בלתי נסבלת עבורנו. גם אם כרגע, ההתנהגות של הילד אינה מקובלת עלינו, הוא צריך לדעת ולהרגיש כי ההתנהגות שלו אמנם אינה רצויה, אבל הוא עצמו רצוי ואהוב בכל רגע נתון.
12. אם תמשיכי ככה לא ייצא ממך כלום
לא אחת אנו מאיימים על הילד שלנו כי אם לא יעמוד בציפיות שהצבנו עבורו, “לא ייצא ממנו כלום”, כלומר הוא לא יצליח בחיים. הכוונה שלנו טובה והיא לדרבן את הילד להצליח. אבל בפועל, חשוב שנזכור כי הילד שלנו הוא הרבה יותר מציון או ביצוע משימה ועלינו לראות את מכלול היכולות והכישורים שלו ולשקף לו אותן. כך נעזור לילד לפתח את הביטחון העצמי שלו ואת סיכויי ההצלחה שלו בעתיד.
13. אספר למורה שלך שככה אתה מתנהג בבית
מתוך כוונה טובה, אנו רוצים להיעזר בדמויות משמעותיות עבור הילד שלנו על מנת לרתום אותו להפסיק התנהגות שאינה מקובלת עלינו. אבל עצם המחשבה שנשתף דמות זו במידע מביך עלולה להלחיץ ולאיים מאד על הילד שלנו. לכן, לא נוציא את “הכביסה המלוכלכת” מחוץ לבית, ונפתור את הקשיים בינינו, ללא הצורך להקטין או להשפיל את ילדינו בפני זרים.
14. אני לא מוכנה שתצעק עליי (בצעקות)
לא אחת בשעת כעס, אנו מתפרצים בצעקות כלפי הילד שלנו. זה אנושי כמובן, אך חשוב להבין מה הילד לומד מכך. ראשית, הוא לומד שאם משהו לא מסתדר, גם הוא יכול לצעוק, בדיוק כפי שההורה עושה. שנית, הוא מרגיש שהוא חסר אונים וחסר יכולת שכן הוא זוכה לנזיפות על תפקודו. שלישית, הוא לומד שלמרות שבבית ערך של כבוד לזולת ותקשורת מכבדת הוא ערך מדובר, בפועל הוא לא מתקיים. לכן, כהורים, ננסה לנהל את הויכוחים עם ילדינו בצורה מכבדת וראויה כי בפועל הילדים לומדים דרך ההתנהגות שלנו ומחקים אותה.
קישור לכתבה באתר ynet
