“אין לי מושג כיצד קיבלתי את התפקיד הבכיר”, “כולם אומרים שאני אמא נהדרת, אבל אני יודעת שאני ממש לא”, “יש לי הכל ואין לי כלום”…
משפטים אלו נשמעים מפי אנשים בעלי תכונות מרשימות ו”קבלות” על הצלחות.
מה הסיפור שלהם? מה הם לא רואים?
אז זהו שהם כן רואים, הם רואים את “חצי הכוס הריקה” ועליה הם מבססים את תחושת הערך העצמי ומתעלמים מכל מה שבעיניהם מובן מאליו: היכולות, החוכמה, ההישגים המוכחים, התארים הגבוהים, התפקידים הבכירים וכו’ שהיו אמורים להעלות את ערכם בעיני עצמם.
בשביל להגשים מטרות עלינו לעשות פעולות בתנאים של אי וודאות (נצליח או שלא?). כאשר מדד תחושת הערך גבוה דיו, נהיה מוכנים לסכנו והפוך מכך וזה למעשה ההבדל בין מי שמנסה למי שלא.
כמאמנת אישית שעוזרת למתאמנים להגשים מטרות, אני דואגת לשמר את המדד הערך של המתאמן גבוה לאורך כל הדרך, לפי העקרונות הבאים:
- הדגשת המשאבים והיכולות באמצעות עדויות
- התייחסות לכישלונות כהזדמנות להפקת למידות
- ניהול שיח שמתמקד בחיובי וברצונות
- חגיגה של כל התקדמות קטנה כגדולה
- מיקוד בתרומה ובהשפעה על הסביבה
- כאשר האמונה שלי בו, גדולה מהספק שלו בעצמו,
מרגש אותי כל פעם מחדש להיווכח בתהליכים שמתרחשים כשמד תחושת הערך עולה, כמה אומץ אמונה ואופטימיות מתלווים אליו וכל מה שלא היה אפשרי הופך לאפשרי ואפילו קל.
ומאחר ומאמן “מקיים בעצמו את המחשבות והדיבורים”, אני משתמשת במיומנויות הללו גם כלפי עצמי בכל פעם שמד הערך העצמי שלי מתחיל להנמיך גובה.
דליה כריסטוף
מנחה, מאמנת ומדריכה-בית ספר לאימון
מכון אדלר
