על מורכבות ואתגרים בגידול ילדים במשפחות להט”ב
כותב: אייל אמיתי
(כל השמות בדויים)
ליוגב, ילד כבן 6 אבא ואימא בהורות משותפת. יום אחד מגיע יוגב מהגן ושואל את אימא: “למה את ואבא לא גרים יחד?”
דנה ויונתן הם תאומים בני כ-8 לזוג אבות, אבא עומרי מתעקש שצריך לדאוג שתהיה דמות “נשית” ברקע, בעוד שאבא נדב אומר שהם יגדלו טוב מאד גם אם לא תהיה “תואם אימא” ברקע. מי צודק?
נעמה ונועה, זוג אימהות. נעמה ילדה את סיוון ונועה ילדה את עומר. לחגיגת יום ההולדת של סיוון הוזמנה כל המשפחה, ההורים של נועה לא הגיעו, הם שלחו הודעה שאימה לא מרגישה בטוב, לנועה היה ברור שהם לא באים, כי הם לא מרגישים שייכים לאירוע הזה.
אירית ושירה הן זוג אימהות לדנה בת כשנה. אירית היא האימא הביולוגית. היא עשתה הכל על מנת ששירה לא תרגיש מספר 2. היא עשתה מעל ומעבר, כך שבסופו של דבר, הסתובבה בתחושה של ויתור והחמצה. הן יושבות מולי עם הסיפור שלהן ואני נזכר בהיותי אבא צעיר והילד הראשון שלימד אותי איך הזוגיות משתנה למשפחה. אני תוהה האם ועד כמה שונה זוגיות של שתי נשים, מזוגיות של גבר ואישה כשמדובר על גידול ילד?
אלו מספר דוגמאות להמחשת הדילמות הייחודיות של משפחות להט”ב. דוגמאות מהקליניקה ומקבוצות ההורים שאני מנחה. האם משפחה בה שני אבות, שתי אימהות, או הורים בהורות משותפת הם משפחה אחרת/ משפחה שונה? אחרת או שונה ממי? מי מגדיר מה הנורמה? מה נכון ותואם את הציפיות החברתיות ומה שונה או סוטה מהן?… במשפחות הלהטביו”ת יש מגוון צורות בעוד שבקרב המשפחות ההטרו נורמאטיביות = המשפחה הקלאסית יש בדרך כלל זוג הורים וילדים, או הורים גרושים/ פרודים, אבא או אימא יצרו זוגיות חדשה + ילדים. אכן כולם שונים, כולם יחודיים (להבדיל ממיוחדים) ויחד עם כך, יש טווח של שונות. אנחנו מיעוט! ואי אפשר להתכחש למציאות!
“כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו אך האומללות אומללות כל אחת בדרכה“.
( לב טולסטוי מתוך הרומן אנה קרנינה- 1877 )
האם הורות להט”ב זו אופנה חדשה?
עד לא מזמן נחשבנו כנהנתנים, בליינים פוחזים, רוקדים על הפלטפורמות במצעדים. והנה אנחנו מתמסדים, גם אנחנו מקימים משפחות. אנחנו חיים בתקופה בה כמעט הכל אפשרי. אם פעם חששו ההורים שמהבן ההומו שלהם לא יהיו להם נכדים, הרי שכיום זה אחרת. וההבדל בין ה”פעם” וה”כיום”הם עניין של שנים ספורות.
רב ההורים הלהטבי”ם כיום הינם בני כ 30-45 והגיל במגמת ירידה מחד ועלייה מאידך- הצעירים מרגישים את הצורך מוקדם יותר והרשות החברתית נתונה. והמבוגרים נזכרים שאפשר עדיין להגשים חלום. תוחלת החיים התארכה ואפשר להיות אבא בן 50-60 לתינוק? לצביקה פיק נולד תינוק בהיותו בן 66, זה בהחלט ציון דרך בהשפעה על נורמה.
הוריהם של רב ההורים הלהטבי”ם הינם בגילאים 55-65 זה אני- אנחנו הדור שגדל בתקופה שבה רקדנו ושרנו “בן לוקח בת ובת לוקחת בן” “אינני בוכה אף פעם, אני ילד גיבור” “הילדה הכי יפה בגן” ועוד. מצד אחד זה נשמע כאילו היה זה אתמול ויחד עם כך אפשר לחשוב שאנחנו מדברים על הפרה היסטוריה. מה קורה פה? הזמן טס, המדע מתקדם, חקר המוח ועולם החשיבה, אנחנו חיים בעידן של התפתחות טכנולוגית, מצוינות, תחרותיות, השגיות וכוחניות, כשבו זמנית במוח שלנו צרובים קודים היסטורים של אמונות, נורמות, מנטליות ותרבות.
אלה שני ערוצים שונים שלא מתקדמים באותו קצב! אנחנו מדברים על ערכים כמו: כבוד, רעות, סבלנות, קבלת האחר. האם אנחנו חיים בפועל את הערכים עליהם אנחנו מדברים? האמנם “נאה דורש, נאה מקיים”? הומופוביה מופנמת זהו מצב בו לכאורה אנו חיים את חיינו ההומוסקסואלים המלאים, אך יחד עם כך ובו זמנית הפנמנו בעברנו אמונות הטרו נורמאטיביות. כך שלא פעם, איש שם מאחורי אמירות כמו: “אני סבבה עם עצמי, הכל אחלה” שוכנים להם זיכרונות ילדות המעידים על הדרך שעברנו.לזיכרונות האלה יש חלק במי שאנחנו בחיינו כיום.
והרי דוגמה להמחשה: יוסי ודני בני זוג כבני 35 נמצאים אצלי בטיפול זוגי כחלק מתהליך הערכות להבאת ילד בפונדקאות. יוסי מספר זיכרון ילדות: “הייתי בכיתה ג’ או ד’, והייתי בשירותים, שטפתי ידיים ויצאתי החוצה, עמדתי עם הידיים ככה (מדגים) על מנת שיתייבשו. ואז עברו שני בנים מהכיתה וצחקו עלי שאני עומד כמו בת.” יוסי הרגיש פגוע ומושפל. כיום יוסי מדבר על תחושת כעס על הוריו של דני שלא מוכנים לקבל אותו כבן זוגו של בנם. בתהליך הטיפול, אני פותח בפניו את הרעיון שזה לא שהם לא מוכנים, זה הביטוי של הקושי שלהם עם היציאה מהארון של בנם., בדומה לקושי שאתה עברת בתהליך קבלתך את עצמך.
ואם אתה מצפה שיקבלו אותך כמו שאתה, אתה אמור לקבל אותם כמו שהם, יחד עם העובדה שקשה להם עם הומואים. וכעת דמיינו שבעוד כמה שנים יש לזוג הזה ילד שחוזר מהגן ומספר שלעגו לו על כך שיש לו שני אבות ואין לו אימא. מה הסיכוי שיוסי יגיב מתוך תמונת הזיכרון שלו מכיתה ג’?…
“כל מה שילד צריך בכדי להתפתח, זה מבוגר אחד שיאמין בו” (הרב שלמה קרליבך)
הפסיכותרפיה האדלריאנית
הפסיכולוגיה צמחה והתפתחה בסוף המאה ה19- תחילת המאה ה 20 בתקופה בה העולם היה שייך לגברים, רב הרופאים, פסיכולוגים, חוקרים, היו גברים. ויניקוט כותב אז על: “אימא טובה דיה” אם אותו ספר היה יוצא כיום, סביר להניח שהיה נכתב בנוסח שונה. כיום ברור שללא קשר למגדר, מה שחשוב זה קשר משמעותי, קבוע ומתמשך, קשר המלווה במגע של חום ואינטימיות. הפסיכותרפיה האדלריאנית מהווה עבורי את אבני היסוד בטיפול. החל מהרעיון העיקרי של שוויון ערך האדם. קבלת האדם האחר, כמו שהוא. ומכאן ערך הכבוד לייחודיות והסובייקטיביות. אני רואה את האדם כמכלול וכחלק מהחברה והסביבה בה הוא חי ופועל.
אני מאתר את האמונות המעכבות, על מנת להרחיב את האפשרויות ובמקביל, מאתר את העוצמות. בדרך של עידוד, מחזק את תחושת הערך והשייכות, את האמונה ביכולת והמסוגלות. ההסתכלות היא מערכתית על קשת תחומי החיים, כמו משפחה, חברה ועבודה, שכן ההנחה היא שאני מגיע עם עצמי לכל תחומי החיים. ההשפעה היא כמו אדוות במים, תנועה באזור אחד, יוצרת השפעה בתחומים שונים.
………………………………………………………………………………………….
אייל אמיתי הוא מטפל פרטני, זוגי ומשפחתי. מנחה קבוצות ומרצה במדרשה של מכון אדלר. בעל תואר שני בלימודי משפחה. בוגר לימודי פסיכותרפיה והנחיית קבוצות הורים- מכון אדלר. לימודי טיפול משפחתי וזוגי ועוד.
