Search
Generic filters

אני רק שאלה…

לא פעם אני שומעת ממתאמנות,
שמגיעות להתאמן על יצירת זוגיות
את המשפט הבא:
“איך זה שכל מי שרוצה אותי,
אני לא רוצה אותו וכל מי שאני
רוצה, לא רוצה אותי?”

במקום השאלה הזו,
שמלווה בתחושה של חוסר אונים ותסכול,
אני מציעה להן שאלה אחרת:
״אם נניח לרגע בצד, את הטיפוס שאת חושבת שאת רוצה,
מי האדם שיכול להתאים לך, אם את רוצה
להישאר מי שאת?”

אחרי מחשבה ארוכה, עולות תשובות:
“אם אני רוצה להמשיך להחליט ולקבוע,
מי שמתאים לי זה מי שיאפשר לי להוביל״.

״אם אני רוצה להמשיך להתפתח מקצועית,
מי שמתאים לי, זה טיפוס ביתי״.

״אם אני רוצה להמשיך לקטר ולחפור,
מי שמתאים לי, זה מישהו מכיל וסובלני”.

באותה נשימה הן אומרות:
“איזה קטע שרציתי כאלה שהם בדיוק כמוני
ובכלל לא התעניינתי באלו שהם ההפך ממני,
למרות שהם הכי מתאימים לי”.

ועכשיו נותר להן להתאמן על להיות נחמדה
ולראות את החיובי, במישהו שהוא שונה
ממי שהיא חשבה שהיא רוצה, וזאת כדי
שלא לפספס את המתאים הבא.

על פי הגישה האדלריאנית,
המודעות מאפשרת שינוי של מחשבה
ומגדילה את טווח הבחירה
באנשים שאפשר להתאהב בהם.

כמאמנים אדלריאנים, שמאמינים
שהמתאמנים הם המומחים לחייהם,
אין לנו תשובות, אבל
יש לנו שאלות ממש טובות.
שאלות שפותחות אפשרויות
חדשות ומאפשרות להגשים מטרות נכספות.

 

דילוג לתוכן