Search
Generic filters

“נישואין הם שיחה ארוכה” (פרידריך ניטשה)

״התרחקנו והפער ביננו רק הולך וגדל,
אנחנו כבר לא משדרים על אותו תדר”.
כך, בהרבה כאב, תיארה דנה (שם בדוי) את הזוגיות שלה,
אחרי 12 שנות נישואים.

דנה בעיקר שמה דגש על השוני בינהם,
וסיפרה כמה היא השתנתה והתפתחה במהלך השנים,
בעוד שבן זוגה נישאר אותו הדבר.

ובכל זאת היא הגיעה אליי אל אימון זוגי.
היה בה רצון לתת לזה עוד צ’אנס,
לייצר זוגיות אחרת איתו,
היא פשוט לא ידעה איך.

כבר בהתחלה נפלה בה הבנה שלמרות הפערים,
יש הרבה דברים שהיא מעריכה ואוהבת בבן זוגה
וגם עדיין רוצה דווקא ממנו,
אלו הכניסו בה מוטיבציה ואנרגיה לפעול.

בשביל לבנות משהו חדש בקשר ביניהם,
דנה הייתה צריכה להתחיל לראות דברים גם מנקודת המבט שלו,
לפרש את מה שהוא אומר ואת הדרך בה הוא מתנהג, בצורה חדשה,
וגם להקשיב, להתעניין, להעניק, לפרגן, ליזום, להיפתח, להביע רצונות,
ובמקביל להוריד – בעיקר ביקורת.

על כל אלה דנה התאמנה,
וזה עבד!

כשבן זוגה הרגיש יותר רצוי, אהוב ומוקשב,
הוא שיתף איתה פעולה, וגם עשה מצידו, בדרכו.

“אנחנו במקום אחר” היא שיתפה אותי במפגש האחרון.
“מדברים כמו שלא דיברנו מזמן, נהנים יחד, תומכים אחד בשני“.

כמו בשירו של אברהם טל,
יש לנו בחירה איפה לשים את הפוקוס,
במקום הבונה או במקום השונה:

“…כמה נתעסק עוד בכאב,
וכמה נתעכב על השונה?…״

כשאנו לוקחים אחריות על האימפקט
שיש להתנהגות ולמילים שלנו על האחר ועל מערכת היחסים,
ובוחרים לעשות אחרת,
יש לנו יכולת לייצר משהו חדש ומיטיב.

דילוג לתוכן