Search
Generic filters

מה זה ההתפרצויות האלה?! מה קרה לילד שלי??

הוא לא מפסיק לבכות ולצרוח על כל דבר קטן, הוא רוצה לעשות הכל לבד, כל דבר צריך להיות בדיוק בדרך שלו, ושלא נדבר על מה קורה כשאומרים לו “לא”…

הילד שלכם נמצא בסביבות גיל שנתיים ופתאום אתם מרגישים שאתם דורכים על ביצים לידו, כל דבר יכול להוביל להתפרצות ואתם מוצאים את עצמכם חושבים פעמיים על כל פעולה שאתם עושים – אפילו אם זה לחתוך את הבננה או להשאיר אותה שלמה, או אם ללחוץ על הכפתור במעלית.

אז מה קורה בגיל הזה?

בואו נבין רגע קצת יותר טוב מה קורה לילד שלנו. בגיל שנתיים הילד שלנו, שעד היום היה תלוי בנו כמעט לחלוטין, מתחיל לחפש את העצמאות שלו.

כן כן, כבר עכשיו זה מתחיל. הוא מתחיל לפתח מיומנויות חדשות (מוטוריות, קוגניטיביות, רגשיות וחברתיות), אשר גורמות לו לרצות לעשות דברים בעצמו ובכך לפתח את הנפרדות שלו מאיתנו ואת תחושת המסוגלות שלו.

בדרך הזו הוא גם מתחיל ללמוד את הגבולות שלנו ושל עצמו (מה מותר, מה אסור, מה אני אוהב ומה לא). 

כלומר, כל ההתנגדויות האלה, הרצונות שלו, ההתעקשות – זה מעולה ואפילו הכרחי לשלב ההתפתחותי שבו הוא נמצא.

מה הבעיה?

הקושי בגיל הזה הוא שעל אף שיש הרבה מיומנויות שמתפתחות מאוד מהר, יכולת הוויסות של הילד שלנו לא מתפתחת באותו הקצב, לכן קשה לו יותר לשלוט בדחפים שלו והוא נוטה להביע הרבה כעס ותסכול כשהוא לא מצליח או כשהוא לא מקבל את מה שהוא רוצה. 

איך זה משפיע עלינו?

איך? אנחנו מותשים! אנחנו לא מבינים מה קרה לילד שלנו שעד לפני רגע היה כזה מתוק, אנחנו נבהלים ומרגישים אולי אפילו שעשינו משהו לא בסדר.

כל זה נמצא לנו בראש ומאוד משפיע על התגובות שלנו להתפרצויות האלה. ברגע שאנחנו ההורים מפרשים את ההתנהגות הזו של הילד כזלזול, חוסר כבוד, תובענות, כישלון שלנו כהורים, או לחילופין – מרחמים על הילד, איך נרגיש?

כנראה שנכעס, נתעצבן, נהיה מתוסכלים, נרגיש חסרי אונים ומותשים, והתגובה שלנו תהיה בהתאם.

דבר שחשוב להבין הוא שהתנהגות שמקבלת הרבה התייחסות היא התנהגות שגדלה (גם אם ההתייחסות שלילית).

ברגע שאנחנו נותנים הרבה התייחסות והרבה רגש סביב ההתנהגות של הילד, אנחנו מלמדים את הילד שלנו (בצורה לא מודעת) ששווה לו להמשיך, כי ככה הוא מקבל מאיתנו יותר… 

הרבה פעמים זו הצומת שבה אנחנו כהורים, במקום לתת לשלב ההתפתחותי לעבור כמו שהוא בא, מוצאים את עצמנו במערכת יחסים של מאבקי כוח או תשומת לב יתרה עם הילד שלנו שמקשה מאוד על האווירה בבית, מתישה ומתסכלת אותנו.

מה זה ההתפרצויות האלה?

מה אפשר לעשות? 

דבר ראשון ננסה להזכיר לעצמנו שההתנהגות של הילד שלנו היא חלק מההתפתחות התקינה שלו.

ברגע שהפרשנות שלנו תהיה כזו, יגדל הסיכוי שנצליח להגיב ברוגע ובשליטה בזמן אמת.

דבר שני, נתחיל לשים לב יותר לתגובות שלנו. כמובן שאנחנו לא רוצים להתעלם מהילד שלנו, הוא נמצא ברגע של קושי.

מה שנרצה זה להיות שם עבורו אבל לא ללבות ולהעצים את ההתפרצות.

לכן בזמן שהילד נמצא בהתקף זעם/התפרצות בכי, חשוב שהתגובה שלנו תהיה קצרה ועניינית, זוכרים – התנהגות שמקבלת הרבה התייחסות גדלה. אז איך בדיוק כדאי להגיב כשזה קורה:

  1. נהיה אמפתיים לרגש שלו – על מנת שהילד ירגיש שרואים אותו ומבינים אותו (גם אם הוא לא מקבל את מה שהוא רוצה), חשוב שנראה לו שאנחנו רואים שקשה לו ומבינים מה הוא מרגיש. למשל: “אני רואה שאתה מאוד עצוב שאי אפשר עוד סוכרייה”.
  2. נציב את הגבול המתאים – אחד הדברים החשובים בתקופה הזו הוא לראות שאנחנו עדיין שומרים על הגבולות שלנו, ולא נותנים לבכי/לכעס של הילד לשנות את הגבול (למשל: “אנחנו אוכלים ממתק אחד ביום”). דווקא בגיל הזה הילד צריך שנהיה ברורים ויציבים. כשהדברים ברורים לילד ויש סדר, זה עוזר לו להבין את החוקים בעולם שלו, מפחית את התסכול ובכך גם את ההתפרצויות.
  3. נגיד מה כן אפשר – במקום להגיד מה הוא לא יכול, מה אי אפשר, ננסה להגיד לו מה כן אפשר ואפילו לתת בחירה, למשל: “אתה רוצה במקום לאכול פרי או מעדן?”
  4. נהיה העוגן שלו בתוך הסערה – במקום להיסחף אחרי הרגשות הסוערים שלו ו”לשפוך עוד שמן למדורה”, נקח נשימה, נירגע וננסה להיות שם עבורו – “אם אתה צריך עזרה להירגע אני פה”.
  5. נעודד על החיובי – את רוב ההתייחסות נרצה לתת על הטוב, כאשר הוא יצליח להירגע, גם אם זה אחרי שעה, נעודד אותו – “הצלחת להתמודד ולהתגבר למרות שהיית מאוד עצוב והיה לך קשה”.

בהמשך היום, בזמן רגוע, נוכל לדבר איתו בגובה העיניים, ולחשוב איתו יחד מה יוכל לעזור לו להירגע בפעמים הבאות כשהוא כועס או עצוב (לשים מוצץ, לשיר שיר, לחבק בובה או אותנו).

אפשר אפילו לצייר על דף יחד איתו את כל הדברים שמרגיעים אותו ולתלות על המקרר, כך פעם הבאה נוכל להציע לו ללכת יחד לדף ולבחור איך להירגע.

אם נצליח להגיב בצורה עניינית, אמפתית ורגועה יגדל הסיכוי שהתקפי הזעם וההתפרצויות יתקצרו ויתמעטו.

כך נוכל לעבור את התקופה הזו בשלום, תוך שמירה על יחסים קרובים וטובים עם הילד ונעזור לו לצאת מהתקופה הזו מועצם ומחוזק. 

בהצלחה!

אלינור תמיר, מדריכת הורים, מכון אדלר

אולי יעניין אתכם לקרוא על –

דילוג לתוכן