Search
Generic filters

עידוד באימון מאת ד"ר אנאבלה שקד

החיים הם סידרה של התמודדויות. על מנת שנוכל להתמודד אנו צריכים כלים. בדרך יש הרבה מכשולים, גם חיצוניים וגם פנימיים, ומה שיכול לעזור להתמודד עם המכשולים זה פיתוח אומץ אמונה ואופטימיות. מה שעוזר לפתח את אלה הוא: העידוד.
אדם מעודד מרגיש "אני בסדר כפי שאני". רוב האנשים מרגישים שהם "לא מספיק טובים". הם מרגישים כך בחלק מהזמן או בתחומים מסוימים. זה נובע מהביקורת ומההשוואות שעושים גם ההורים וגם הילדים עצמם. זה מכרסם בתחושת הערך של אדם.
אדם שמרגיש שהוא בסדר כפי שהוא בדרך-כלל שואף ליותר. אדם שמרגיש שהוא לא מספיק טוב מוצא איזשהו תירוץ על מנת לא להתמודד ולא לחוות תחושה של כישלון. כך הוא יכול להגיד "זה לא שאני לא טוב, פשוט לא יצא לי לעשות את זה…" לאנשים כאלה כל הצלחה שלהם נראית כמקרה. זה פשוט יצא במקרה! רוב הזמן הם מראש מצפים לכישלון ואז הם באמת נכשלים. ואז התגובה של החברה שלנו – החברה המערבית לכישלון היא השפלה. השפלה גורמת לבושה וכאב. גם אם אין משהו או מישהו חיצוני שמשפיל יש השפלה פנימית "איזה אידיוט אני! מה חשבתי לעצמי!" לאדם מספיק כואב מעצם הכישלון, וכשזה בא יחד עם ההשפלה זה יכול לגרום להסתגרות ולהימנעות מפעולה כדי להימנע מכישלון והשפלה נוספים. וזה שוב מחזק את התחושה של "אני לא מספיק טוב".
"אני לא מספיק טוב"

כשיש תפיסה בסיסית של "אני לא מספיק טוב" האדם יהיה עסוק בעצמו. בנוסף לאנשים יש רעיון מופרך ומייאש של להיות מושלמים. מושלם – זה עליונות, זה להיות יותר ממישהו. לעומת זאת מצוינות – זה לעשות הכי טוב שאני יכול ללא השוואה למישהו אחר. אנשים עם תפיסה של מושלמות מפתחים סימפטום "זה לא שאני לא שווה, אלא זה בגלל…". ואז ההתנהגות שלהם מחזקת את הסימפטום. לכן לא צריך להיות מושלם, הרעיון הזה אפילו מסוכן, אלא הכי טוב שאפשר ברגע נתון של זמן.
וזה הרעיון של עידוד! "אתה שווה! אתה יכול! אני איתך, כפי שאתה…"

בגישה האדלריאנית יש המון אתגר – אתה צריך להתמודד, ויש המון תמיכה – עידוד. אם אתה לא מצליח להתגבר אז או שאין לך מספיק תמיכה או שהאתגר גדול מדי ומייאש ולכן צריך להתחיל במשהו קטן יותר.
כשאדם מעודד הוא מצפה להצלחה, ואז הוא מתחיל לעשות הכל בכיוון הזה ואז הוא מצליח. וגם אם יש כישלון הוא נתפס כאירוע חד-פעמי ולא כ"אני כישלון". ההצלחה בחברה שלנו זוכה לשבח שמביא להנאה שמביאה לפתיחות למשימות החיים. זה מחזק את התחושה של "אני בסדר כפי שאני". כך יהיה לאדם אומץ לנסות דברים חדשים. מקסימום שיקרה – שהוא לא יצליח. "אני בסדר כפי שאני"

שבח

איך מעודדים?
קודם כל לא צריך לעשות עניין משגיאות. עבור הילדים ההורים נראים מושלמים ולכן חשוב שילדים ילמדו שטעויות זה לא סוף העולם! אפשר לחיות עם זה, אפשר גם לצחוק מזה ואפשר גם לראות למידה מהכישלון. אפשר לעשות "פינת הפדיחות השבועית" שבה כל אחד בתורו מספר במה הוא נכשל השבוע או במה לא הצליח.
הדבר החשוב ביותר בעידוד זה הקשבה. העידוד הוא בעיניי האדם שאותו מעודדים. אם זה עבד – רואים את זה בעיניים.
לאנשים יש נטייה להסתכל ולהדגיש את מה "לא" מה "חסר". וצריך שתהיה ראיה חיובית.
שבח ניתן למי שמצליח. עידוד צריך לתת בעיקר למי שנכשל. צריכה להיות גם הפרדה ברורה בין העושה למעשה.

גם מחמאה וגם ביקורת זה דעה של מישהו אחר עלינו. זה משהו סובייקטיבי ולכן זה לא צריך להשפיע עלינו כמו שזה משפיע. צריך שיהיה לאדם איזשהו מרכז פנימי שלפיו הוא יעריך את עצמו.
כשאדם נכשל אפשר לשאול אותו "מה היה אפשר לעשות אחרת?" או להגיד לו "אני רואה שהיה לך קשה ובכל זאת ניסית!"
עידוד זה גם לעודד חלקי. לאנשים יש נטייה לראות או הכל או כלום. חשוב לראות ולהראות לאדם את ההתקדמות שלו.
עיקרון מאוד חשוב זה להתמקד בחיובי. למה סצנה אחת צריכה להרוס את כל הכיף שהיה עד עכשיו? למה אנחנו מתייחסים ומייחסים חשיבות כל-כך גדולה לדבר הרע היחידי שקרה?
אחד העידודים הכי טובים זה לדבר על אומץ לנסות. צריך להפחית מהחשיבות של ניצחון והפסד. פחות להתייחס לתוצאות ויותר למעשה עצמו.

 

null
null
null
דילוג לתוכן