Search
Generic filters

“קוראים לי מסרוחה”-המקרה של ג’

“קוראים לי מסרוחה”- המקרה של ג’ – בת השש בקירוב

לא בכל יום מזדמנת פנייה בנושא כאוב זה שהעלתה האם בשיחה הטלפונית אלי כמטפלת בקליניקה של המכון.

א’ ציינה שהינה אם ל-3 ילדים בגילאי 8, 6 בקירוב וילד קטן בגיל 3. בשיחה הטלפונית ביקשה להתייעץ על בעיה דחופה של הבת האמצעית: הפרשת צואה והתלכלכות שמעיבה על חייהם. הסיבה לפנייה לטיפול בבעיה זו  רק עכשיו הייתה  התקווה שזה יסתדר לבד (דבר שלא כל כך השתנה למרות ניסיונות של בני המשפחה לטפל בעניין), אך בכי קורע לב של הבת ביום הקודם והעלבונות שספגה בגן הילדים שבו החלו לקרוא לה “מסרוחה” היו ה”קש האחרון” שדחף אותה לבקש עזרה. היא הביעה דאגה למה שעלול לקרות לה כשתגיע לבית הספר בעוד מספר חודשים.

תיאורה של האם תאם התנהגות הנסקרת ב  M.S.D  כ אנקופרזיס, תופעה המתארת הפרשת צואה הנגרמת כתוצאה מהתאפקות עקב גורמים פיזיולוגיים ופסיכולוגיים. ההגדרה גם מרחיבה ומציינת שהתופעה מחולקת בגדול ל-2 סוגים: ילדים שמלכתחילה לא רכשו שליטה ראויה בהרגלי ניקיון או ילדים שהיו נקיים שישה חודשים וחזרו ללכלך. הטיפול באנקופרזיס, נתפס בעיני אנשי מקצוע כקשה ומאתגר וחשוב היה לוודא שהילדה עברה בדיקות ונשללו ממצאים פיזיולוגיים. לאור תשובתה החיובית שהילדה נבדקה ולא נתגלו ממצאים פיזיולוגיים לתופעה שתוארה, הצעתי לקבל אותה לשיחה שבה תיבדקנה דרכי הטיפול בבעיה כמו כן העליתי בפניה השערה שיתכן ויהיה צורך בטיפול מקביל בילדה.

במפגש הראשון שהתקיים עם האם (האב לא יכול להגיע לפגישות עקב עבודתו), נלמדה התנהלות המשפחה באופן כללי: סדר יום וכדומה וכן תגובות בני המשפחה ובפרט  אלו של ההורים, לילדה  ולקשייה.

בדיקת המערך המשפחתי העלתה ש – ג’ הינה הבת האמצעית בין שני בנים, אחיה הגדול ממנה בשנתיים, ילד “מדהים” לדברי האם, אחראי, חרוץ, ממושמע וגורם להם רק נחת. הילד הקטן ממנה ב-3 שנים שונה מאוד מאחיו, פעלתן, לא רגוע וחייבים להשגיח עליו ב “שבע עיניים” וכך הוא מעסיק את כולם השכם והערב. מבחינת המצב ניתן היה להניח כי ג’ מצליחה להעסיק את הוריה ולקבל התייחסות  באמצעות התנהגותה החריגה שכן  הבן הצעיר זוכה לתשומת לה רבה עקב פעלתנותו ואילו הילד הגדול זוכה למשוב חיובי בשל הצלחותיו, לילדה ג’  נשארה אפשרות זו של קבלת תשומת לב כאופציה לא אידילית, אבל חיונית עבורה כזו המאפשרת לה קבלת יחס גם אם מדובר ביחס שלילי ובנוסף “שירותים מיותרים” מהאם המקלחת אותה (כמו תינוקת) כשזו מתלכלכת כי קשה לבני המשפחה עם הסירחון שמתפשט במרחב המשפחתי- בסלון. גם המקלחת וגם הייאוש ממציאות זו מביאה את ההורים ואת יתר בני המשפחה לגעור ולכעוס עליה והיא חווה דחייה ועלבונות בבית ובמסגרת גן הילדים.

בהדרכה באותו המפגש הועלו בפני האם מספר רעיונות: ראשית טיפול במערכת היחסים שנוצרה בין ג’ לבין בני המשפחה ובעיקר ביחסה של האם המטפלת בה אך במקביל גוערת בה וכועסת על מעשיה.

הובע הצורך בשיפור היחסים עם הילדה, כחיוני לתהליך השינוי. הוצע לה לסגל את הרעיון של זמן איכות (“שעה טובה”) ובילוי זמן איכות משמעותי עם הבת בקביעות.

במקביל לתהליך של שיפור היחסים, הומלץ על קביעת מספר כללים /חוקים חדשים להתנהלות עם המצב:

  1. הזכות של בני המשפחה לנשום אוויר נקי שמשמעותו עבור ג’: בחירה בין הליכה לחדרה כאשר היא מתלכלכת. לבין הליכה להתנקות וחזרה נקייה למתחם המשפחתי.
  2. הפסקה של מתן שירותים מיוחדים (אלו שירותים שאינם מתאימים לגיל או ליכולת הילד) שבאה לביטוי בהפסקת רחיצתה כתינוקת לאחר שהתלכלכה בצואה והכנת אמצעים מתאימים באמבטיה שיאפשרו לה לטפל בניקיון בעצמה. מתוך הבנה שהתייחסותה וטיפולה בה אינו מתאים לגילה ולשלב התפתחותה, לאור העובדה שפעולה זו אפשרית לביצוע בגילה. לפעולה זו הייתה חשיבות  שכן רחיצת הילדה הייתה מלווה בגערות, הבעות כעס וביקורת שנלוו אליה והחריפו עוד יותר את היחסים ביניהן.
  3. מציאת תפקידים מועילים שיאפשרו לג’ לקבל משוב חיובי ומקום שונה מהמקום שבו היא מצויה כיום לשם שינוי תדמיתה של ג’ בעיני הסביבה ובעיניה. רעיונות שהועלו לתפקידים כאלה: קיפול כביסה יחד עם האם, מיון של זוגות גרביים וכדומה.

המפגש השני הוקדש לבדיקת יישום ההמלצות וטיפול בקשיים שעלו במהלכו. הסתבר שהאם הצליחה מעל המשוער  ביישום ההמלצות: נקבע זמן איכות שנוצל למשחק כאשר הבן הצעיר  עדיין במעון. והבן הגדול בחוג. הילדה הגיבה בשמחה לפעילות המשותפת ושתיהן הפיקו הנאה מרובה מהמפגש השונה. בנוסף, האם החליטה על יום קבוע שבו תמשיך עם הרעיון ותיישמו.

האם דיווחה גם כי אכן פעלה להפסקת שירותי המקלחת ואף דאגה לסדר מדף עם תחתונים באמבטיה שיהיו נגישים לילדה, הכינה קערה עם מים וסבון שאליו בתה תוכל להשליך תחתונים מלוכלכים. היא שוחחה עם הבת על הכללים החדשים שמשמעותם  שכיום היא תהיה אחראית לניקיון גופה כשהיא מתלכלכת. תהליך זה לא עבר באופן קל ופשוט, הבת דרשה מאמה לבוא ולקלח אותה ולא רצתה לוותר, זאת  למרות השיחה המוקדמת שהאם  ניהלה איתה. היא צרחה ובכתה ואילו היא ובעלה עמדו בהחלטה ולא נכנעו לדרישותיה. רק לאחר 3 ימים של בכי וקריאות, ג’ התחילה  לטפל בעצמה. במקביל, האם קיבלה על עצמה והצליחה להימנע מהבעות כעס ואכזבה כשהבת התלכלכה שוב ורק הציעה לה לטפל בעצמה או ללכת לחדרה..

באשר להמלצה על מתן תפקיד משמעותי שיתרום להעלאת תדמיתה החיובית, הסתבר גם שהילדה נענית להצעות האם ומסיעת לה בנוסף לתפקידים אלו גם בהכנת סלט לארוחת הערב ושמחה מקבלת המשוב על הפעילות החיובית שמגלה ונהנית מהשינוי החיובי שחל בתדמיתה. דהיינו ניתן להיווכח כי מועילות והשלכותיה מאפשרים לצדדים החיוביים שלה לעלות ולצוף ותורמים להפחתת הצורך בחיפוש התייחסות בדרך שלילית.

לפני המפגש השלישי טלפנה א’ והודיעה שנראה לה כי לא תזדקק למפגש נוסף מאחר וכל השבוע הילדה הייתה נקייה בבית ובגן. סוכם כי נערוך מעקב למרות השיפור הניכר.

מסקנות מטיפול קצר מועד זה:

הטיפול במשפחה זו באמצעות האם היה אכן מאתגר, הסתבר כי למרות המצוקה הרבה של המשפחה ושל הילדה, מהלכים טיפוליים מסוימים (גם אם הנם קצרי מועד) עשויים להקל משמעותית על הבעיה: התוודעות לאורח החיים המתנהל במשפחה כזו והצצה פנימה בעזרת ראיון מתאים, מאפשר מתן הדרכה הורית מתאימה, כזו הלוקחת בחשבון את מערכת היחסים  במשפחה, השלכות של המערך המשפחתי והבנת המטרה הפסיכולוגית הלא מודעת של הילדה הבאה לביטוי בהתנהגותה החריגה. מכאן הצורך לסייע לה באמצעות ההורים בהשגת אותה המטרה של קבלת יחס ומשמעות בדרך חיובית של תרומה ומועילות. הפנמת ההדרכה ויישומה המהיר סייע רבות לשינוי המיוחל. חשוב לציין גם כי הדרכת הורים, ע”י גורם מקצועי ומתן המלצות רלבנטיות לטיפול בהתנהגויות מפריעות/ מדאיגות של ילדיהם, מתאפשרת כאשר מתקיים ראיון מקיף עם המשפחה, השופך אור על התנהלותה. שיתוף ההורים בתהליך השינוי מעצימה אותם ומחזקת את ביטחונם ביכולתם לטפל במצב.

 מרים סמדר – חברה בצוות הקליניקה של מכון אדלר

דילוג לתוכן