Search
Generic filters

הגלובליזציה והשפעתה על קבוצות ההדרכה להורים בישראל

לא פעם אנו נשאלים על ההיסטוריה של מכון אדלר – מיהו אדלר וכיצד הכל התחיל? איפה קמה קבוצת ההורים הראשונה?

אז הנה הזדמנות מיוחדת להיחשף לכל התשובות הללו במאמרה של שלומית אורין: הגלובליזציה והשפעתה על קבוצות ההדרכה להורים בישראל

מטרת מערכות חינוך ההורים השונות ברחבי העולם הן לקדם שוויון חברתי ולהביא קידמה חברתית לאזרחים. מערכות אלה מאמינות שהדרך הטובה ביותר להשיג את המטרות הללו היא באמצעות שתי פעולות עיקריות: א. קידום רווחת ההורים וב. הנחלת אסטרטגיות פדגוגיות שמקדמות את זכויות הילד. בנוסף מלמדים המחקרים שהמבנה הארגוני הרווח ביותר בארצות אלה הוא קבוצות הדרכה להורים. וזאת, למרות שהידע בנושאי הורות מונחל להורים בדרכים מגוונות נוספות כמו הרצאות, ספרים, פעילויות משותפות להורים וילדים, תוכניות רדיו וטלוויזיה ואפילו פורומים באינטרנט.

קבוצות ההדרכה להורים ברחבי העולם הן לרוב בעלות מבנה דומה. רובן מורכבות ממספר הורים שנפגשים עם מנחה מקצועי על בסיס קבוע, כדי ללמוד ולדון בסוגיות הוריות ובגידול הילדים. קבוצות אלה זוכות להצלחה, כי בשונה מדרכי למידה אחרות בהן ההורים הם בעיקר צרכנים פאסיביים של ידע, בקבוצות ההדרכה (חוגי הורים) ההורים הם משתתפים אקטיביים. הם יכולים ליצור קשר בינאישי עם המנחה ועם החברים לקבוצה. הם מעורבים יותר בדיונים, ויכולים לשאול שאלות אישיות תוך כדי למידה של הידע.

אדלר עצמו התחיל להרצות בארה"ב בשנת 1925. בשנת 1935, לאחר עליית הנאצים לשלטון וסגירת מרכזיו בווינה, הוא עבר להתגורר בארה"ב. אדלר הקים את הקליניקה הפרטית שלו בניו יורק, ושימש כפרופסור לפסיכולוגיה רפואית בקולג' לרפואה של לונג איילנד. במקביל הוא הפיץ את התיאוריה שלו בהרצאות שנשא במדינות אירופה. אדלר נפטר ב- 1937 בעת סיור הרצאות באברדין שבסקוטלנד, אולם תלמידיו, שהיו גם לקולגות שלו במרכזי הייעוץ בגרמניה, עברו לאחר מלחמת העולם השנייה לארה"ב, והקימו מרכזי יעוץ אדלריאנים גדולים בניו יורק, בשיקגו ובלוס אנג'לס. ב- 1954 קמה באירופה אגודה אדלריאנית בינלאומית. באותו זמן הגיע לשיקגו רודולף דרייקורס, אחד הקולגות הידועים של אדלר, ועזר להקים שם את המרכז האדלריאני "The Adler School of Professional Psychology". הוא המשיך את פועלו של אדלר, הרצה ופרסם את עיקרי התיאוריה האדלריאנית בספרים ובכתבי עת מקצועיים. דרייקורס הדגיש את הרוח הדמוקרטית – ליבראלית האמריקאית המאפיינת את קבוצות הטיפול ההוריות, ובכך עזר להפיץ את הפורמאט של קבוצות ההורים הטיפוליות בארה"ב.

במאמריו טוען דרייקורס שפורמאט זה של קבוצות יכול לתרום לרווחת הפרט ולקדם את הקהילה. הוא הדגיש את הערך של שוויון בין חברי הקבוצה, וטען שקבוצות הפועלות על פי הפורמאט האדלריאני יעילות יותר מאשר תראפיה פרטנית. בקבוצות אלה, טען דרייקורס, המשתתפים יכולים להגיע לתובנות רבות בהיותם חשופים לחוויות של חברי הקבוצה שהתמודדו עם בעיות דומות לשלהם. בנוסף, הוא טען כי הדרך בה מתנהלות הקבוצות הללו יוצרת יחסים של תמיכה, עזרה הדדית, אמפתיה ושיתוף פעולה, וכך נוצרת סולידאריות שמספקת למשתתפים הנאה וביטחון אישי גבוהים יותר מאשר בשיטות הדרכה וטיפול אחרות.

בעקבות רציונאל זה החלו לשגשג בארה"ב בשנות ה-40 וה-50 קבוצות הורים האדלריאניות, שהקנו להורים ידע תיאורטי על אודות העקרונות החינוכיים של הפסיכולוגיה האדלריאנית, וכן פרקטיקות חינוכיות ומיומנויות תקשורתיות לשיפור היחסים בין הורים וילדים. קבוצות אלו היו מבוססות על הרעיון שיש צורך בהנחיה של מנחה בעל רקע פסיכולוגי-חינוכי, ותמכו בתפיסה שהורות יעילה משלבת הבנה של צרכי הילד בכל שלב של התפתחותו, ושל צרכי ההורה, רגשותיו וציפיותיו. בנוסף תמכו הקבוצות הללו ברעיון חדשני – השימוש במשחק תפקידים.

פורמאט זה של קבוצת הדרכה להורים, שמבוסס על הנחייה מקצועית ומשלב בתוכו רכיבים קבוצתיים תראפויטיים החל להתפשט בארה"ב בשנות ה-60 וה-70. זאת משום שמטרת הקבוצות האדלריאניות תאמה היטב את מטרות מערכת חינוך ההורים בארה"ב – לעזור להורים להתמודד עם קשייהם ההוריים בחברה הדמוקרטית המודרנית, ולספק להם תחליף מודרני לתמיכת המשפחה המורחבת ולקהילה המסורתית ממנה נפרדו. בתקופה המודרנית הלכו והתרופפו קשרי ההורים עם משפחתם המורחבת, וכך גם השתייכותם לקהילה המסורתית שלהם. הורים נתפסו על ידי מערכת חינוך ההורים כהרבה יותר פגיעים ומבולבלים בגלל לחצים סותרים ובגלל אי וודאות על רקע תרבותי וערכי. למשל, הורים היו חשופים לתפיסה של שוויון חברתי וחופש אישי שסתרה את הרעיונות המסורתיים שלהם לגבי שליטה הורית. הם גם היו חשופים יותר, באמצעות המדיה, למסורות חינוך חדשות שסתרו, לעתים, את המסורת עליהם גדלו בשל מוצאם האתני והחברתי.

המערכת האמריקאית של חינוך ההורים ראתה בקבוצות ההורים אמצעי טוב לעזור לאלה מההורים שלא הייתה להם תמיכה משפחתית וקהילתית. הקבוצות סיפקו להם הקשר חברתי שבו יכלו לשתף זה את זה בידע שלהם, לדבר על קשייהם ההוריים, וללמוד ידע חדש ממנחה מיומן. בכיתות אלה יכלו ההורים לנתח את הידע החדש שלמדו, ולבחון יחד כיצד הוא מתקשר לחוויותיהם האישיות, לתפיסותיהם ולסגנון ההורות האישי שלהם. התהליך המיוחד שהתרחש בקבוצות ההורים אפשר להורים לחוש קשורים יותר לקהילה והעצים אותם כמנהיגי משפחה דמוקרטיים שאחראים לבריאות ילדיהם ולהתפתחותם האישית.

התהוות קבוצות הלימוד להורים בישראל
קבוצות ההורים בישראל החלו לצמוח במהלך שנות ה-50. בדומה לקבוצות ההורים הראשונות בארה"ב, קבוצות ההדרכה להורים החלו כמסגרת חינוכית שהקנתה ידע אקדמי ותרבותי על גידול ילדים. אולם בשונה מהקבוצות הראשונות בארה"ב שצמחו מיוזמה פרטית של אימהות המעמד הבינוני, ונוהלו באופן אוטונומי ללא מנחה חיצוני מקצועי, הקבוצות בישראל היו פרי יוזמה וניהול של משרד החינוך. "הדרכת ההורים" החלה במהלך שנות ה-50 בימיה הראשונים של המדינה. באותם ימים הגיעו לארץ עולים רבים מכל רחבי העולם. משרד החינוך נרתם למשימה של שילוב העולים בחברה הוותיקה וקירובם לתרבות הישראלית החדשה. מורים מתנדבים נשלחו למעברות כדי ללמד את האמהות העולות עברית. תוך כדי לימוד העברית, הכניסו המורים גם את נושא גידול הילדים בחברה ובתרבות הישראלית החדשה.

במהלך שנות ה- 60, בהשפעת המודל ההיברידי של קבוצות הורים שרווח בארה"ב, חל שינוי גם בישראל. לקבוצות הלמידה להורים התווסף הרכיב התיראפויטי, ששינה את אופי הקבוצות ואת דרכי עבודתן. לא עוד למידה של ידע תיאורטי ומיומנויות תקשורת בינאישית בלבד, אלא הנחייה של מנחה מקצועי שמאפשר להורים לדבר על קשיים ובעיות בגידול הילדים, ומעודד אותם לקיים התבוננות פנימית לצורך העמקת המודעות העצמית.

העבודה בפורמאט זה הופצה בישראל על ידי רודולף דרייקורס, תלמידו של אדלר, ששני עשורים קודם לכן העביר את הרעיון מוינה לארה"ב. דרייקורס, שמטרתו הייתה להפיץ את התיאוריה האדלריאנית ואת המודל להנחיית הורים לאנשי מקצוע ברחבי העולם, החל לבקר בישראל באופן קבוע מאז שנת 1959. הוא הכשיר בתל-אביב קבוצה של אנשי מקצוע (עובדים סוצייאלים, מחנכים ופסיכולוגים), ועודד אותם להקים מרכז להנחיית הורים על פי העקרונות האדלריאניים. ב- 1963, לאחר מספר שנות הכשרה, ייסדה קבוצה זו את "מכון אדלר" בתל-אביב. בראש המכון עמד אחי יותם, שהיה עובד סוציאלי בהכשרתו, ולמד אצל דרייקורס בארה"ב. מכון אדלר זכה אז לתמיכה כלכלית של עיריית תל-אביב.

מכון אדלר היה המכון הראשון להנחיית הורים בישראל. קבוצות ההורים במכון התנהלו בפורמאט שבו התנהלו הקבוצות בארה"ב. פעם בשבוע נפגשה קבוצה גדולה של הורים עם מנחה שהוכשר על ידי מכון אדלר. המנחה הזמין משפחה מתנדבת (הורים וילדים) להציג את בעיותיה היומיומית בפני המשתתפים, לאחר מכן חולקה הקבוצה לקבוצות דיון קטנות של 10-15 הורים. בקבוצות אלה הוזמנו המשתתפים לבטא את דעותיהם ואת פרשנויותיהם למקרה שהוצג במליאה. הם גם למדו רעיונות תיאורטיים ופרקטיקות חדשות, ודנו עם חברי הקבוצה שלהם בקשייהם האישיים עם ילדיהם.

המטרה העיקרית של המפגשים הללו, בדומה לקבוצות האדלריאניות בארה"ב, הייתה לעזור למשתתפים להגיע לתובנות חדשות לגבי מטרותיהם ולגבי התנהגותם עם ילדיהם. המנחים הציעו את התפיסות והפרקטיקות החדשות שהנחילו, ככלי שיכול לעזור להורים לפתח יחסים של כבוד ושיתוף פעולה עם ילדיהם. זאת כדי לחנך ולהכשיר את הילדים לתפקד בבגרותם כאזרחים דמוקרטיים מועילים.

הפורמט המשולב של קבוצת לימוד וטיפול / תמיכה להורים התחיל להתפשט בארץ במהלך שנות ה- 70 וה-80 , בסיוע "המדור להדרכת הורים" באגף לחינוך מבוגרים של משרד החינוך. המדור החדש יזם ועודד הקמת קבוצות הורים רבות ברחבי הארץ. מטרתו הייתה (בדומה למטרותיה של מערכת חינוך ההורים בארה"ב) לעזור בצמצום פערים חברתיים וביצירת חברה צודקת, שוויונית ודמוקרטית יותר. מטרה זו אמורה הייתה להיות מושגת על ידי חינוך הפרטים, העצמתם ושיפור רווחתם האישית.

הקבוצות הראשונות שהקימה המחלקה בשנות ה-70 יועדו (כפי שהיה מאז שנות ה- 50) להורים עולים ולאוכלוסיות מעוטות יכולת . חלק מהמנחים היו אנשי מקצוע (פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, מורים), וחלקם היו מנחים לא מקצועיים, שעברו השתלמות קצרה בנושאים הרלוונטיים. מטרת המנחים הייתה לשפר את כישורי ההורים כמתווכי למידה לילדיהם. לשם כך הם הקנו להורים ידע בנושאים הקשורים לתהליכי ההתפתחות של ילדים, והגבירו את מודעותם לבעיות חינוך הילדים בבית ומחוצה לו.

במהלך שנות ה- 80 חלו שינויים הן באוכלוסיות ההורים המשתתפים והן בתכנים ובנושאי הלימוד. בשנים אלה הצטרפו לקבוצות גם הורים ילידי הארץ מן המעמד הבינוני, (וינברג, 1994), והפורמט המשולב של קבוצות לימוד- תמיכה הפך למבנה הרווח של קבוצות הורים במערכת חינוך ההורים בישראל. המדור להדרכת הורים התרחב בינתיים והפך ל"מחלקה להורים משפחה וקהילה". המחלקה קבלה על עצמה את הסדרת לימודי ההכשרה של מנחי הורים ואת הסמכת המנחים שהוכשרו בתוכניות ההכשרה השונות ברחבי הארץ על פי מתווה אחיד שנכתב ב-1985. מודל ההכשרה של מכון אדלר,שפעל מזה שלושה עשורים, היווה דוגמה למתווה זה.

תהליך ההכשרה של מנחי הקבוצות בכל התוכניות, הקנה, בדומה לתהליך הכשרת המנחים במכון אדלר, כלים להנחיה בפורמאט המשולב של קבוצות לימוד ותמיכה להורים. על פי פורמאט זה הוחלט שתחום הנחיית ההורים יקנה שלושה סוגים של ידע:
1. ידע אקדמי בנושאים פסיכולוגיים, סוציולוגיים וחינוכיים בתחום המשפחה וגידול הילד.
2. מיומנויות וכישורים בינאישיים ותקשורתיים.
3. מודעות אישית והכרה עצמית שיסייעו לפיתוח זהות אישית תפקידית של ההורה.

הסיבה לכך שהפורמאט ההיברידי להנחיית קבוצות התקבל ואומץ על ידי המחלקה להורים משפחה וקהילה, כמו על ידי מערכות חינוך הורים בארצות הברית, מקורו בהכרה שכמו חברה אנושית דמוקרטית, כך גם הפורמאט של לימוד ותמיכה בקבוצת ההורים, מספק מענה לצרכים אנושיים בסיסיים של המשתתפים, מאפשר להם להגיע להחלטות משמעותיות בחייהם ומזמן להם אפשרות להשפיע ולהיות מושפעים מאחרים.

במהלך שנות ה-90 גדל מספר הקבוצות ובשנת 2000 היו כ- 2000 קבוצות הורים ברחבי ישראל (כהן,2000). גם כיום רוב הפעילות של הנחיית ההורים בארץ מתקיימת בקבוצות ובשיטת הנחיה קבוצתית, והפורמאט הרווח הוא של קבוצת למידה-תמיכה.

שלומית אורין היא ד"ר לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה. את עבודת הדוקטורט כתבה בנושא "הורות דמוקרטית – חינוך להורות בישראל ובארה"ב". מרצה במכללת אורנים ובמכון אדלר.

דילוג לתוכן