Search
Generic filters

אז למה לא כל יום פורים?

מי לא מכיר את השאלה הזאת על היום היחיד והמיוחד הזה, בו אנו ‘לובשים’ דמות אחרת באומץ בהרפתקנות ובהנאה ואף רוצים מזה עוד?

אבל אולי בעצם כן כל יום פורים?

הרי בחיי היומיום, אנו מעמידים את עצמנו ב”חלון ראווה” ומציגים את האני “האטרקטיבי” שלנו, כדי להיראות בעיני אחרים ובעיני עצמנו.

העניין הוא, שבשונה מחג פורים, ה“תחפושת” הזאת תפקידה להגן על תחושת הערך שלנו, כי אנו חושבים בטעות, שאם נסיר אותה, אנשים לא יאהבו את ‘המוצר’. אנחנו משלמים את המחיר שך ויתור על אותנטית, הזכות להיות מי שאנו באמת.

כולנו מספרים לעצמנו ולאחרים סיפור על עצמנו ועל העולם, וגם אם איננו מודעים לסיפור, אנו עולים איתו יום יום על הבמה. החדשות הטובות הן, שניתן לכתוב סיפור שראוי להיספר ואפילו להוות השראה.

איך עושים זאת?

אין ברירה אלא להסכים להיות פגיעים ולהביא את ׳האני האותנטי׳ שלנו לכל מפגש. זה המקום בו איננו מושלמים, אך מספיק אמיצים להודות בכך, זה המקום בו אנו הופכים את ה’חולשות’ שלנו לכוחות , וזה המקום בו אנו מהווים מודל לשינוי עבור אנשים אחרים שעדיין מסתתרים מאחורי מסיכות.

לכבוד חג פורים, בואו נשאיר את התחפושות שמצטלמות היטב ומביאות הכי הרבה לייקים, ו׳נלבש׳ את מה שבאמת הכי נוח לנו בתוכו.

 

שלומית אבני 

מרצה ומאמנת בכירה –בית ספר לאימון מכון אדלר 

מנחה את סדנת “על בימת חיינו ” 

סדנה על כוחו של נרטיב

דילוג לתוכן